היסטוריה של תת-היבשת ההודית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 241:
===הודו הבריטית===
הבריטים הרחיבו את השפעתם מראשי גשר אלה, עד שבשנות ה־50 של המאה ה־19 הם שלטו ברוב תת-היבשת ההודית, כולל ב[[בנגלדש]] ו[[פקיסטן]] של היום. ב־1857, [[המרד ההודי הגדול|מרד בצפון הודו]] שהובל בידי חיילים הודים מורדים, הוביל להעברה של כל הכוח הפוליטי בהודו מחברת הודו המזרחית לכתר. בשנת 1861 מונה "המשנה למלך" ובשנת 1877 הוכתרה מלכת בריטניה כקיסרית הודו. בריטניה החלה לנהל את רוב הודו באופן ישיר, ועל השאר שלטה בעזרת הסכמים עם השליטים המקומיים.
בסוף המאה ה־19 הודו הבריטית צעדה את צעדיה הראשונים לכיוון ממשל עצמי, עם מינויים של יועצים הודיים ל[[וויסרוי]] הבריטי, ועם ייסודם של מועצות מקומיות עם חברים הודיים; לאחר מכן הבריטים הרחיבו את ההשתתפות למועצות מחוקקות. מ־1920, המנהיג ההודי מוהנדס [[מוהנדס קרמצ'נד גאנדי|גנדי]] (הידוע גם כ"מהטמה" (נשמה גדולה) גנדי) הפך את [[מפלגת הקונגרס הלאומי]] ההודי לתנועת המונים להפגנה כנגד השלטון הקולוניאלי הבריטי. התנועה בסופו של דבר הצליחה בהבאת עצמאות על ידי פעולה פרלמנטרית, התנגדות לא אלימה ואי שיתוף פעולה עם הבריטים. (ראו גם: [[חלוקת הודו]]).
| |||