מוראט השני – הבדלי גרסאות

מורט גדל ב[[אמסיה]] ועלה לכס המלוכה לאחר מותו של אביו. הוא היה בן 18 בלבד כשנקרא לעמוד בראש האימפריה העות'מאנית. למרות שעלייתו לכס המלוכה לא עוררה מחלוקות, אלו התעוררו במהירות. [[האימפריה הביזנטית|הקיסר הביזנטי]] שיחרר את הטוען לכתר, [[מוסטפא צ'לבי]] ממאסר וטען כי הוא רואה בו את היורש האמיתי של [[באיזיט הראשון]] ([[1389]] - [[1402]]). זאת, לאחר שהלה הבטיח כי ישלם לקיסר על תמיכתו בויתור על מספר גדול של ערים חשובות. הטוען לכתר החל להתקדם באזורים האירופאים של האימפריה ונחל בתחילה הצלחות: חלק מן הכוחות העות'מאנים הצטרפו אליו והוא הצליח להרוג את שר הצבא של מורט, ביאזיד פאשה. לאחר תבוסת צבאו של מורט, הכריז מוסטפא על עצמו כסולטן אדריאנופול (כיום: [[אדירנה]]). הוא חצה את ה[[דרדנלים]] לכיוון אסיה עם צבא גדול, אך הסולטאן הצעיר הצליח לעמוד בפרץ ומוסטפא הובס בתמרון מתוחכם, ורבים מאנשי צבאו עברו לתמוך במורט השני. מוסטפא ניסה להימלט לעיר [[גליפולי]] אבל הסולטן, בסיוע איש צבא מ[[גנואה]] בשם אדורנו, צר עליו והסתער על הארמון. מוסטפא הוצא להורג והסולטן פנה לפעול נגד הקיסר הביזנטי, [[מנואל השני]], באמצעות כיבוש [[קונסטנטינופול]].

 

 

 

ב-[[1446]] הוא תפס מחדש את עמדת ההנהגה לאחר התערבות ה[[יניצ'רים]] וב-[[1448]] הוא הביס קואליציה נוצרית ב[[קרב קוסובו (1448)|קרב קוסובו השני]] ([[קרב קוסובו (1389)|הראשון]] היה ב-[[1389]]). לאחר שחזית ה[[בלקן]] הושקטה לשביעות רצונו, פנה מוראט לחזית המזרח, לנטרל את [[שאה רוח']], בנו של [[טימור לנג]] ואת [[נסיכות קרמאן]].