התקופה העות'מאנית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←המאה ה-16: הוספת שלושת המשפחות ששלטו במאה ה-17 |
|||
שורה 9:
בין השנים 1535 - 1538 בנה [[סולימאן הראשון]] (המפואר) את [[חומות ירושלים]] כפי שהם מוכרות לנו כיום, ובכך הגן על העיר מפני התקפות חיצוניות.
==סוף המאה ה-16 עד תחילת המאה ה-17==
בתקופה זו האימפריה העות'מאנית סבלה מחוסר יכולת לשלוט בצורה ריכוזית בכל הפרובינציות. ארץ ישראל נשלטה בפועל על ידי שושלות של שלוש משפחות:
# רדואן - אבי השושלת היה עבד של הסולטן [[סולימאן המפואר]]. המשפחה משלה באזור עזה ונחשבה למשפחה המכובדת והחזקה ביותר בכל הארץ.
# טרבאי - המשפחה בעלת שורשים [[בדוואים]] הובילה את גיסותיו של הסולטן [[סלים הראשון]] כמורי דרך בעת כיבושו את ארץ ישראל. המשפחה משלה מלג'ון על מרבית צפון הארץ.
# פרוח' - אבי השושלת היה עבד צ'רכסי של אחד מבני רדואן. הוא קיבל ממנו את תפקיד מפקד המשטרה (סובאשי) במחוז ירושלים והפך למושל המחוז בפועל.
שלושת המשפחות אומנם העלו מיסים לסולטן וקיבלו באופן רשמי את מרותו, אך למעשה שלטו בעצמם ברחבי הארץ. הן קיימו ביניהן קשרי נישואין ומסחר ענפים שהפכו אותן למעשה למשפחה אחת מורחבת השולטת בארץ בעצמה. למעשה, היתה זו הפעם הראשונה מאז ימי בית שני שמקומיים (הדורות הבאים של כל משפחה כבר היו מקומיים) שולטים בארץ בפועל.
בעיתות מצוקה היה שטחן של המשפחות מתכווץ, אך שיתוף הפעולה המלא ביניהן אפשר להן להמשיך ולשרוד. השיתוף הכלכלי אפשר להן לשלם את המיסים הגבוהים לעות'מאנים והשיתוף הצבאי אפשר להן להחזיק מעמד מול אויבים חיצוניים ופנימיים.
המשפחות זכו לקבל את התואר "אמיר אל-חאג'" - האחראי על הובלת שיירות ה[[חאג']] מדמשק למכה.בזמן שאחת המשפחות היתה מובילה את השיירה היו האחרות מקבלות ממנה את סמכויות השליטה באזור שלה. הדבר מדגיש את שיתוף הפעולה ואת האמון שנתנו המשפחות זו לזו.
באמצע המאה ה-17 התחזק השלטון המרכזי ב[[איסטנבול]] והוא החל לשלוח מושלים מטעמו לנהל את הארץ.במשך קרוב ל-20 שנה יש מאבק סמוי וגלוי בין המשפחות לנציבים התורכים ולבסוף, סביב 1666, נופלות שלושת המשפחות.
==מהמאה ה-17 עד המאה ה-20==
| |||