|
==קורות חיים==
משפחת דאנדולו היתה משפחת אצולה ונציאנית עשירה ורבת השפעה. ג'ובני דאנדולו הוא אחד מארבעה דוג'ים שמקורם במשפחה זו (יחד עם סבו הגדול [[אנריקו דאנדולו]] , וכן [[פרנצ'סקו דאנדולו]] ו[[אנדראה דאנדולו]]). כמו כן שתים מנשות המשפחה היו נשואות לדוג'ים: ג'ובאנה דאנדולו היתה רעייתו של [[פאסקואל מאליפיירו]], וזיליה דאנדולו היתה נשואה ל[[לורנצו ]ריולי]].
Dandolo came from a prominent Venetian family that provided three other doges to Venice: Giovanni's great-grandfather [[Enrico Dandolo]], [[Francesco Dandolo]] and [[Andrea Dandolo]]. Two women from the Dandolo family married doges: Giovanna Dandolo with [[Pasqual Malipiero]] and Zilia Dandolo with [[Lorenzo Priuli]].
Dandolo is a distant relative of many famous figures in Italian history, such as [[Fra Angelico]], [[Eugenio Canfari]], [[Benito Mussolini]], and current [[Italian Prime Minister]] [[Silvio Berlusconi]].<ref>[http://www.ebay.com Giovanni DeFlorio: A Life In Exile]</ref>
ג'ובאני דאנדולו היה מעורב בפוליטיקיה המקומית, וכן כיהן כ[[פודסטה]] של [[בולוניה]] ו[[פאדואה]], וכמפקד הצי הוונציאני.
==Life==
Before his election as doge, Dandolo occupied various public positions including [[Podestà]] of [[Bologna]] and [[Padua]], and commander of the Venetian naval units. The news of his election to doge reached him while he was fighting in a military action against [[Istria]] and [[Trieste]], which expanded into an open war in the following year, also involving Venice's perennial enemy, the [[Patriarchate]] of [[Grado]] and the [[Papal States]]. More armed clashes followed, and continued for the duration of Dandolo's reign as doge.
ההחלטה על בחירתו של ג'ובאני דאנדולו לדוג'ה התקבלה בעת שפיקד על הצי הוונציאני בקרבות ב[[איסטריה]] וב[[טרייסט]]. מלחמות אלה נמשכו במהלך כהונתו של דאנדולו כדוג'ה.
After Dandolo signed the peace Treaty of Ravenna with [[Ancona]], a new military theater opened through the revolt in [[Crete]] led by the Greek [[Alexios Kalergis]] and backed by the Byzantine emperor [[Michael VIII]], Venice's rival for the domination of the eastern Mediterranean. These conflicts forced the Republic of Venice to negotiate peace agreements with [[Charles of Anjou]] and [[Philip of France]], concluding an alliance with the former in the [[Treaty of Orvieto]].
דאנדולו הצליח להגיע להסכם שלום עם [[אנקונה]] (הסכם רוונה), וללחום ב[[כרתים]] שמרדה בשליטת וונציה. בראש המורדים עמד [[אלקסיוס קאלרגיס]] היווני, אשר קיבל תמיכה מ[[קיסרי האימפריה הביזנטית|קיסר]] [[האימפריה הביזנטית]] [[מיכאל השמיני, קיסר האימפריה הביזנטית|מיכאל השמיני]].
During Dandolo's reign as doge, relations with the Vatican were tense. Venice had refused to join the Papal States in a punitive action against Sicily, provoking Pope [[Martin IV]] to excommunicate Venice, which was later repealed in [[1285]] by Martin's successor, Pope [[Honorius IV]]. In [[1287]] unrest flared up again in [[Istria]], this time provoked by the Ottomans{{Fact|date=March 2008}}, and spread to [[Friuli]]. The war widened after the intervention of the German Emperor [[Rudolf I of Germany|Rudolf I]], who was allied with the [[Patriarchate]] of [[Grado]], and Venice had to sue for peace.
בשל המלחמות הרבות במזרח [[הים התיכון]] נאלצה רפובליקת ונציה לדון ולהגיע להסכמי שלום במערב, ונחתם [[הסכם אורוויטו]] עם [[שארל הראשון, מלך נפולי וסיציליה|שארל הראשון]] והסכם שלום נוסף עם [[פיליפ השלישי, מלך צרפת]].
במהלך כהונתו של דאנדולו היחסים בין ונציה ל[[אפיפיור]] היו רעועים - ונציה סירבה להצטרף ל[[מדינת האפיפיור]] ולצאת למלחמה כנגד [[סיציליה]] - החלטה שהביא לכך שהאפיפיור [[מרטינוס הרביעי]] החליט להחרים את העיר כולה. החלטה זו בוטלה על ידי יורשו של מרטינוס, האפיפיור [[הונוריוס הרביעי]] בשנת [[1285]].
בשנת [[1827]] מרדה [[איסטריה]] כנגד השליטה הוונציאנית, וזמן קצר לאחר מכן מרדה גם [[פריולי]]. בעקבות התערבות [[קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קיסר]] [[האימפריה הרומית הקדושה]] [[רודולף הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|רודולף הראשון]], נאלצה ונציה להגיע להסכם שלום.
===הטבעת הדוקטים===
[[Image:Zecchino Antonio Venier 1382.jpg|350px|thumb| Venetian gold ducat from 1382]]
| 
