המשפט ההומניטרי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ זוטות |
|||
שורה 25:
</blockquote>
לאמנות הבינלאומיות שני מסרים מרכזיים. ראשית, מוגדר מהי מטרה צבאית לגיטימית. משמעות ההגדרה היא, שאוכלוסייה אזרחית מובחנת מהלוחמים, ואיננה - ובשום מקרה אינה יכולה להיות - מטרה צבאית לגיטימית (מטרה צבאית לגיטימית היא מטרה התורמת באופן ממשי לפעילות צבאית, ואשר תפיסתה, ניטרולה או השמדתה מעניקים יתרון צבאי. המטרות כוללות: כלי נשק וייצורם, שדות תעופה, נמלים, גשרים, מסילות רכבת, תשתיות של אמצעי תקשורת המשמשים את הצבא, מאגרי דלק, רשתות חשמל, תעשיות ביטחוניות או תעשיות התורמות למאמץ המלחמתי, אניות מלחמה וכן חיילים/חיילות. במטרות אחרות, כגון בתי אזרחים, תשתית אזרחית, מאגרי מים או שדות תבואה, בתי חולים או מחנות שבויים, אסור לפגוע), מטרה לפעולת תגמול או מטרה
המסר השני באמנות הבינלאומיות הוא הגבלת שיטות הלחימה של הצדדים המעורבים, לרבות הגבלות על סוגי נשק ועל מתודות לחימה, כדי להגן על לוחמים מפני פציעות מיותרות וסבל שלא לצורך. לוחמים הנופלים בשבי זוכים להגנה נוספת, מכוח הסטטוס של "שבויי מלחמה".
האמנות הבינלאומיות נחתמו במועדים שונים, החל במחצית השנייה של המאה ה-19 ובמשך המאה ה- 20. עיתוי זה אינו מקרי: בתקופה זו הגיעו לשיאן זוועות המלחמה, החל שימוש באמצעי לחימה לא קונוונציונליים וחלה עלייה תלולה בשיעור הסבל האנושי. זכויות האדם נפגעו פגיעה קשה בעתות המלחמה של המאה ה-20, תוצר אידאולוגיות ומשטרים טוטליטריים, כגון הנאציזם והפשיזם; נערך שימוש באמצעי השמדה המוניים ובראשם שימוש בפצצות אטום, נשק כימי וגז; אלימות מינית שיטתית הופעלה כנגד נשים; מיליוני בני אדם נעקרו מבתיהם. אמנם גם בעבר היו מלחמות קשות, במסגרתן נעשו פעולות של עקירה, רצח עם ועוד, אך במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 מעשים אלה לוו ונשפטו לאור נורמות מוסריות שהחלו להתפתח בתקופה זו. הפגיעה בזכויות האדם הבהירה את הצורך בפיתוח נורמות משפט בינלאומי הומניטרי ובניסוח כללים, התואמים את מאפייני הסכסוכים החדשים ואת שיטות הלחימה החדשות. הכללים הללו עוגנו ב"כללי האג" שנחתמו בהאג (הולנד) ב-1868 וב"אמנות ז'נבה" שנחתמו בז'נבה (שווייץ) ב-1949. בעוד כללי האג עוסקים בהגבלות על אמצעים ושיטות לחימה, אמנות ז'נבה עוסקות בהגנה על מי שאינו נוטל חלק בלחימה.
== כללי האג והתקנות מ-1907 ==
| |||