משה ארנס – הבדלי גרסאות

וכיהן בו בשנים [[1984]]-[[1983]], תחילה בממשלת בגין ואחר כך ב[[ממשלת ישראל העשרים|ממשלת שמיר]]. עם תחילת כהונתו היה צה"ל פרוס בעומק לבנון וסבל מאבידות רבות. בימי ארנס בוצעו מספר נסיגות (מהרי השוף ולקו [[אל-אוואלי (נהר)|האוואלי]]), אך ההתנגדות לצה"ל בלבנון התחזקה, ושהיית צה"ל גבתה מחיר דמים יומי. בעסקת [[חילופי שבויים (ישראל)|חילופי שבויים]] הוחלפו 4,700 מחבלים ואסירים ביטחוניים בתמורה לשישה חיילי [[נח"ל]] אשר היו בשבי [[אש"ף]]. במהלך כהונתו של ארנס התרחשה [[פרשת קו 300]]. בעקבות דרישתו של [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[יצחק זמיר]], שנדחתה תחילה, מינה ארנס ועדת חקירה, בראשות האלוף במילואים [[מאיר זורע]] (ולכן נודעה בשם "[[ועדת זורע]]"), והטיל עליה לחקור את נסיבות מותם של שני מחבלים מחוטפי [[אוטובוס]] "[[אגד]]", לאחר שנלקחו חיים לחקירת אנשי ה[[שב"כ]]. ארנס הסכים לחקירה בין השאר בגלל שמועות כוזבות שהוא הורה על הריגתם.

 

 

לאחר הפסד הליכוד ב[[הבחירות לכנסת ה-13|בחירות לכנסת ה-13]], הודיע ארנס על פרישה מהחיים הפוליטיים. הדבר בא כהפתעה שכן כשני במחנה הגדול בליכוד אז שכונה מחנה שמיר-ארנס, היה בעל סיכויים מצוינים להיהפך ליו"ר הליכוד ובהמשך מועמד לראש ממשלה. ניתן לומר שהיה פטרונו של [[בנימין נתניהו]] ושהוא זה אשר נתן לו דריסת רגל של ממש בציבוריות הישראלית (תחילה במינוי כציר בשגרירות, בהמשך לתפקיד שגריר ישראל באו"ם איתו זוהה לשנים) ותמך בו בבחירות הפנימיות ליו"ר הליכוד עם עזיבת שמיר. בזמן כהונת נתניהו כראש ממשלה בשנים 96'-99', הביע אכזבה ממנו והתמודד מולו ב[[פריימריס]] על ראשות הליכוד ב־[[25 בינואר]] [[1999]] וזכה ב־20% מהקולות. מיד לאחר מכן מונה ל[[שר הביטחון]] במקום [[יצחק מרדכי]] שהודח. כיהן שוב כחבר-כנסת בשנים [[2003]]-[[1999]], ולאחר מכן פרש מהחיים הפוליטיים, אך ממשיך לפרסם מאמרים פוליטיים בעיתון [[הארץ]].