איקונוסטאזיס – הבדלי גרסאות

'''איקונוסטאזיס''' ([[יוונית]] '''Εἰκονοστάσι''' וכיום '''Εικονοστάσιο''' - "מעמד איקונין") היא המחיצה המפרידה בין החלל המרכזי של ה[[ספינה (אדריכלות)|ספינה]] ב[[כנסייה]] ה[[נצרות אורתודוכסיתאורתודוקסית|נוצרית אורתודוכסיתאורתודוקסית]], לבין איזוראזור הקודש שבו ניצב ה[[מזבח]] ואשר בו נערכים הטקסים הדתיים. האיקונוסטאזיס מעוטר ב[[איקונה|איקונות]] - דמויות [[קדוש נוצרי|קדושים נוצריים]] ומכאן שמו. האיקונוסטאזיס התפתח מה[[טמפלון]] שהיה קיים ב[[אדריכלות ביזנטית|אדריכלות הכנסייתית הביזנטית]], בין [[המאה ה-10]] ו[[המאה ה-15]].

המסך מפריד בין חלל הכנסייה המרכזי, שבו נהגו לעמוד (וכיום יושבים) מרבית המתפללים, לבין האיזורהאזור המקודש שסביב ה[[מזבח]]. לרוב נבנתה מדרגה לפני האיקונוסטאסיס, לשימושם של המשרתים בקודש, הנקראת "סולאס", ובמרכזה לרוב נבנתה במה בגובה המדרגה ולפניה, שצורתה כשל חצי סהר. על המדרגה הקרוייההקרויה "אמבון" ניצב ה[[דיאקון]] הדת בעת קטעים מסויימיםמסוימים בטקס האורתודוקסי. על אף גובהו, אין האיקונוסטאזיס מגיע לתקרת הכנסייה, דבר המאפשר למאמינים לשמוע את התפילה הנאמרת מאחוריו.

על פי רוב, באיקונסטאזיס שלוש דלתות - במרכז "[[הדלתות המלכותיות]]" המכונות גם "השערים היפים" או "הדלתות הקדושות", ודלתות צדדיות בשני הצדדים. מקור שמן של הדלתות המלכותיות, במנהג [[קיסרי האימפריה הביזנטית|קיסר]] [[האימפריה הביזנטית]], לעבור דרך הדלתות במרכז האיקונוסטאזיס שניצב בעבר בכנסיית [[האגיה סופיה]] שב[[קונסטנטינופוליס]]. דלתות אלה נותרות תמיד סגורות, למעט בעת טקס התפילה, כאשר הן נפתחות בשלבים שונים של הטקס, בהתאם לנוהגי הכנסיההכנסייה.

הדלתות הצדדיות מכונות דלתות הדיאקונים, ולכן על פי רוב הן מעוטרות בדמויות [[קדוש נוצרי|קדושים נוצרים]] המגינים על הכמים כגון [[סטפנוס הקדוש]], ו[[אפרים הסורי]]. לעיתיםלעתים מכונות הדלתות בשם "דלתות המלאכים", והן מעוטרות בהתאמה בדמויותיהן של ה[[מלאך|מלאכים]] [[מיכאל]] או [[גבריאל]]. על פי רוב משמשת הדלת הימנית לכניסת הדיאקונים והצפונית ליציאם, ולכן דמותו של מיכאל, הנחשב למלאך מגן, תופיע על הדלת הימנית, ודמותו של גבריאל, הנחשב לשליחו של האל, על הדלת הצפונית.

# בשורה השניה או השלישית מתוארים שנים-עשר החגים הנחגגים בכנסייה המזרחית, ובהתאם, ברמה האחרת מבין השתים מופיע איקונין המתאר את דמותו של ישו יושב על כס המלוכה. לצדדיו מוצגים לעיתיםלעתים יוחנן המטביל ומרים, ובאם לא הופיעו ברמה התחתונה, גם המלאכים מיכאל וגבריאל, והשליחים [[פטרוס]] ו[[פאולוס]].

# בשורה הרביעית מופיעים על פי רוב דמויות [[נביא]]ים מה[[תנ"ך]] או דמויות האבות [[אברהם]], [[יצחק]] ו[[יעקב]], ולעיתיםולעתים דמויות שניים-שנים עשר בני יעקב.

==משמעות תיאולוגיתתאולוגית==

האיקונוסטאזיס לא נועד לשמש כמחיצה בין אזור הקטדש ליתר הכנסייה, אלא להיות גורם מאחד ומקשר בין השנים. האיקונוסטזיס הוא למעשה קישור בין הקודש (או קודש הקודשים) המסמל את [[גן עדן|גן העדן]] לבין הכנסייה (איזוראזור מקודש) ובשל כך מסמל את ה[[פרוכת]] שהיתהשהייתה ב[[המשכן|משכן]] וב[[בית המקדש]]. דמויות הקדושים שעל האיקונוסטאזיס נועדו להוביל את המאמינים לעבר גן העדן. האיקונות נחשבות לחלונות של גן העדן או גשרים אל גן העדן, ולכן דמותו של ישו מופיע במרכז האיקונוסטאזיס מאחר שהוא מסמל בנצרות את השער בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, ובין בני האדם לממלכת גן העדן.

האיקונוסטאזיס התפתח מהטמפלון (τέμπλον), שהיה בתחילתו מעין [[מעקה]] שהוצב בחללן של כנסיות ביזנטיות. ב[[בזיליקה]] שנבנתה בשנת [[463]] ב[[קונסטנטינופוליס]] והוקדשה ל[[יוחנן המטביל]], הוקם טמפלון בצורת האות [[π]], אשר התנשא לגובה של 1.6 מטרים. בטמפלון זה נקבעה דלת מרכזית שקישרה בין מרכז הבזיליקה לאיזורלאזור הקודש, ומשני צדדיה הותקנו שתי דלתות צדדיות. במהלך המאות [[המאה השישית|השישית]] - [[המאה השמינית|שמינית]] נבנו טמפלונים בכנסיות הנוצריות שהלכו וגבהו. בכנסייות מ[[המאה ה-10]] הוחלפו טמפלוני אבן אלה במסך עשוי עץ, ככל הנראה בהשפעת המסך בכנסיית האגיה סופיה שבקונסטנטינופול. האיקונוסטאזיס גבה במהלך השנים, והכללים לסידור האיקונות נתקבעו, אם כי אלה משתנים בין הזרמים המזרחיים השונים. כמו כן נוצרו מספר הבדלים בצורת השער בין הכנסיות - כאשר בחלקן ישנו שער עץ מעוטר ומוזהב, ובאחרות מדובר בפרוכת בד.