הסכם יפו (1192) – הבדלי גרסאות

בעקבות הזעזועים של אובדן [[ירושלים]] ונפילת [[ממלכת הצלבנים]] בידי ה[[מוסלמים]] התעוררו ה[[נוצרים]] וביוזמת ה[[אפיפיורות]] התארגן [[מסע הצלב השלישי]] שהיה הגדול מכולם. שלושת השליטים אירופיים שעמדו בראש מסע-הצלב היו הקיסר הגרמני [[פרידריך ברברוסה]], מלך [[צרפת]]- [[פיליפ אוגוסט]], ו[[ריצ'רד לב הארי]] – מלך אנגליה. המחנות יצאו ל[[עכו]], שנקבעה כנקודת מפגש. שם הצטרף אליהם גי מליזיניאן, מלך [[ירושלים]]. המצור על עכו החל במרץ ועכו נכנעה ב-12 ליולי,ביולי [[1191]].

היעד במסע צלב זה היה כיבושה מחדש של ירושלים. לאחר כיבוש עכו, חלה נסיגה והאטה בהמשך המסע לכיוון ירושלים שריפתה את רוח הלוחמים. מטעמים אסטרטגיים נסוגו ה[[צלבנים]] לעבר [[מישור החוף]] והתחדש ה[[משא ומתן]] בין הצדדים. המוסלמים שמו מצור על [[יפו]] במטרה לכובשה אך ברגע האחרון נמנעה יפו מנפילתה לידיהם על ידי ריצ'ארדרד לב הארי.

ב-2 לספטמברבספטמבר 1192, בהסכם שנחתם לשלוש שנים, הוסכם בין הצדדים כי [[רצועת החוף]] תהיה בידי הצלבנים ופנים הארץ בידי המוסלמים. [[רמלה]] ו[[לוד]] מחולקים בין הצדדים. באשר ל[[ירושלים]]- מטרת מסע הצלב, כל שהושג היה כי לנוצרים תינתן הרשות לבקר בה במעמד של צליינים ומבלי לשלם מס.

ההסכם הדגיש את הפער שבין התעמולה המוסלמית הקוראת לג'יהאד לבין שיקולים אסטרטגיים וכלכליים. מבחינת הנוצרים, האירוניה היא שריצ'ארדרד לב הארי עזב את חופי הארץ מבלי לראות את ירושלים, מטרת המסע.