הבדלים בין גרסאות בדף "יום ראשון העקוב מדם"

אין תקציר עריכה
{{פירוש נוסף|נוכחי=יום ראשון העקוב מדם של 1972|ראו=[[יום ראשון העקוב מדם (פירושונים)]]}}
[[תמונה:Derry mural 4.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור קיר בדרי.]]
'''יום ראשון העקוב מדם''' (ידוע גם בשם "'''יום ראשון הארור'''" וב[[אנגלית]]: '''Bloody Sunday''') הוא אירוע שהתרחש ב[[יום ראשון]] ב-[[30 בינואר]] בשנת [[1972]]. ביום זה [[צנחן|צנחנים]] [[בריטניה|בריטים]] ירו למוות ב-14 גברים ונערים [[נצרות קתולית|קתולים]] לא חמושים לאחר מצעד למען [[זכויות אדם]] בשכונת העוני [[בוגסייד]] בעיר [[דרי (צפון אירלנד)|דרי]] שב[[צפון אירלנד]]. יום ראשון העקוב מדם נחשבנטען כאירועעל מכונןידי ארגוני הטרור האיריים כאירוע אשר הביא לתחילתן של 30 שנות [[אלימות]]טרור ורצח המוני מצד ה[[מחתרת]] ה[[IRA|אירית]] ("[[IRA|הצבא האירי הרפובליקני]]") נגד בריטניה.
 
מצעד זכויות האדם ביום זה אורגן על ידי [[איוון קופר]], חבר [[הפרלמנט של צפון אירלנד]] כדי למחות על כליאתם של אירים, קתולים ברובם, בצפון אירלנד. חשיבותו של היום היא לא רק באירוע עצמו, אלא בסמליותו, מאחר שהוא נחשב לתחילת המאבק המזוין נגד השליטההממשלה הדמוקרטית החוקית הבריטית בצפון אירלנד על ידי ה-IRA בשנים שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]].
 
==רקע היסטורי==
ה-IRA נוסד על ידי [[מייקל קולינס]] ב-[[1919]], אך ה[[אלימות]] בין הקתולים לממשל הבריטי הגיעה לשלב חדש רק בסוף שנות השישים של [[המאה ה-20]]. [[הרפובליקה של אירלנד]] קיבלה את [[עצמאות|עצמאותה]] לאחר מלחמה בבריטניה ולאחריה [[מלחמת אזרחים]] עוד בשנת [[1922]], אך שישה מחוזות בצפונהבצפונו של אירלנדהאי בחבל אלסטר, נותרו מחוץ לגבולות ה[[מדינה]] החדשה. במלחמת האזרחים האירית ניצחו תומכי ההסכם עם בריטניה את מתנגדי ההסכם,. בראשם עמד [[אמון דה ואלירה]]. ההסכם נתן עצמאות לאירלנד, אך קרעחבליה מעליההצפוניים אתבחרו חבליהדמוקרטית הצפונייםלהיות חלק מהממלכה המאוחדת. דבר זה הביא לדעיכת מפלגת [[שין פיין]], ולדעיכתו של ארגון ה-IRA, אשר הובס במלחמה. במשך למעלה מארבעה עשורים היה המאבק לאיחודן של צפון אירלנד ודרום אירלנד הצהרתי בעיקרו. אנשי הדרום מעולם לא קיבלו את החלוקה, אך לא עשו כל צעד מעשי על מנת להביא לאיחוד עם הצפון. הצפון היה תחת שליטהממשלה בריטית, וההרכב ה[[אתניות|אתני]] שלו לא היה הומוגני. הוא כלל רוב [[פרוטסטנטים|פרוטסטנטי]] אל מול מיעוט [[קתולים|קתולי]]. (על אף שרוב זה הלך והצטמצם), דעך המאבק המזוין, וההתנגדות לשלטון הבריטי לא הביאה לרוב לאלימות. יש טוענים כי המיעוט הקתולי היה מדוכא, והממשל המקומי היה מורכב, רובו ככולו,ברובו מ"יוניוניסטים" (פרוטסטנטים תומכי האיחוד עם בריטניה), תוך אפליה מוצהרת כמעט של האוכלוסייה הקתולית.
 
ב־[[1968]] החלו הקתולים ב[[צפון אירלנד]] לפעול לשם השגת [[זכויות אזרח]] שוות מן ה[[ממשלה]] הבריטית, כשהם מושפעים מהתנועות לזכויות האזרח ב[[ארצות הברית]] ומ[[מרטין לותר קינג]]. לכאורה, התנועה לזכויות האזרח לא הייתההיתה [[לאומנות|לאומנית]], ודרישתה הייתההיתה שהקתולים - כנתינים בריטים - יזכו ל"קול אחד לאדם אחד". הממשלה הבריטית ראתה בפעולותיה של התנועה לזכויות האזרח "[[סוס טרויאני]]", שמטרתו לקדם את האינטרס הרפובליקני ה[[לאומנות|לאומני]]. תגובתם החריפה של הבריטים עוררה מחדש לפעולה את ה-IRA ואת [[שין פיין]].
 
הקתולים הרגישו מקופחים מכיוון שכוחם ה[[פוליטי]] היה זעום על אף שהיוו אחוז ניכר מקרב האוכלוסייההאוכלוסיה, ומכיוון שתנאישטענו חייהםכי היותנאי חייהם קשים מאוד. הם חשו כי הממשל הפרוטסטנטי היוניוניסטי מתייחס אליהם כאל [[גיס חמישי]]. כתוצאה מכך, הם פנו למאבק [[אי אלימות|לא אלים]]. כישלונוכשלונו של ניסיוןנסיון זה ופעולות הפלגים הרדיקליים בתנועה הכשירו את הקרקע לתנועה מיליטנטית יותר. בנוסף, לטענתם הפכה מדיניות ממשלתו השמרנית של [[אדוארד הית']] בבריטניה למקדם גיוס יעיל לשורות הארגון.
 
ב־[[12 באוגוסט]] [[1969]] הפך עימות בין קתולים לכוחות ממשלה בשכונת העוני בוגסייד ב[[דרי (צפון אירלנד)|לונדונדרי]] למניע להתפרצויות אלימות ברחבי צפון אירלנד, בעיקר בעקבות השימוש הנרחב של הבריטים ב[[גז מדמיע]].
משתמש אלמוני