יום ראשון העקוב מדם – הבדלי גרסאות

'''יום ראשון העקוב מדם''' (ידוע גם בשם "'''יום ראשון הארור'''" וב[[אנגלית]]: '''Bloody Sunday''') הוא אירוע שהתרחש ב[[יום ראשון]] ב-[[30 בינואר]] בשנת [[1972]]. ביום זה [[צנחן|צנחנים]] [[בריטניה|בריטים]] ירו למוות ב-14 גברים ונערים [[נצרות קתולית|קתולים]] לא חמושים לאחר מצעד למען [[זכויות אדם]] בשכונת העוני [[בוגסייד]] בעיר [[דרי (צפון אירלנד)|דרי]] שב[[צפון אירלנד]]. יום ראשון העקוב מדם נטעןנחשב עלכאירוע ידי ארגוני הטרור האיריים כאירועמכונן אשר הביא לתחילתן של 30 שנות טרור ורצח המוני[[אלימות]] מצד ה[[מחתרת]] ה[[IRA|אירית]] ("[[IRA|הצבא האירי הרפובליקני]]") נגד בריטניה.

מצעד זכויות האדם ביום זה אורגן על ידי [[איוון קופר]], חבר [[הפרלמנט של צפון אירלנד]] כדי למחות על כליאתם של אירים, קתולים ברובם, בצפון אירלנד. חשיבותו של היום היא לא רק באירוע עצמו, אלא בסמליותו, מאחר שהוא נחשב לתחילת המאבק המזוין נגד הממשלה הדמוקרטית החוקיתהשליטה הבריטית בצפון אירלנד על ידי ה-IRA בשנים שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]].

ה-IRA נוסד על ידי [[מייקל קולינס]] ב-[[1919]], אך ה[[אלימות]] בין הקתולים לממשל הבריטי הגיעה לשלב חדש רק בסוף שנות השישים של [[המאה ה-20]]. [[הרפובליקה של אירלנד]] קיבלה את [[עצמאות|עצמאותה]] לאחר מלחמה בבריטניה ולאחריה [[מלחמת אזרחים]] עוד בשנת [[1922]], אך שישה מחוזות בצפונובצפונה של האיאירלנד בחבל אלסטר, נותרו מחוץ לגבולות ה[[מדינה]] החדשה. במלחמת האזרחים האירית ניצחו תומכי ההסכם עם בריטניה את מתנגדי ההסכם., בראשם עמד [[אמון דה ואלירה]]. ההסכם נתן עצמאות לאירלנד, אך חבליהקרע הצפונייםמעליה בחרואת דמוקרטיתחבליה להיות חלק מהממלכה המאוחדתהצפוניים. דבר זה הביא לדעיכת מפלגת [[שין פיין]], ולדעיכתו של ארגון ה-IRA, אשר הובס במלחמה. במשך למעלה מארבעה עשורים היה המאבק לאיחודן של צפון אירלנד ודרום אירלנד הצהרתי בעיקרו. אנשי הדרום מעולם לא קיבלו את החלוקה, אך לא עשו כל צעד מעשי על מנת להביא לאיחוד עם הצפון. הצפון היה תחת ממשלהשליטה בריטית, וההרכב ה[[אתניות|אתני]] שלו לא היה הומוגני. הוא כלל רוב [[פרוטסטנטים|פרוטסטנטי]] אל מול מיעוט [[קתולים|קתולי]]. (על אף שרוב זה הלך והצטמצם), דעך המאבק המזוין, וההתנגדות לשלטון הבריטי לא הביאה לרוב לאלימות. יש טוענים כי המיעוט הקתולי היה מדוכא, והממשל המקומי היה מורכב, ברובורובו ככולו, מ"יוניוניסטים" (פרוטסטנטים תומכי האיחוד עם בריטניה), תוך אפליה מוצהרת כמעט של האוכלוסייה הקתולית.

ב־[[1968]] החלו הקתולים ב[[צפון אירלנד]] לפעול לשם השגת [[זכויות אזרח]] שוות מן ה[[ממשלה]] הבריטית, כשהם מושפעים מהתנועות לזכויות האזרח ב[[ארצות הברית]] ומ[[מרטין לותר קינג]]. לכאורה, התנועה לזכויות האזרח לא היתההייתה [[לאומנות|לאומנית]], ודרישתה היתההייתה שהקתולים - כנתינים בריטים - יזכו ל"קול אחד לאדם אחד". הממשלה הבריטית ראתה בפעולותיה של התנועה לזכויות האזרח "[[סוס טרויאני]]", שמטרתו לקדם את האינטרס הרפובליקני ה[[לאומנות|לאומני]]. תגובתם החריפה של הבריטים עוררה מחדש לפעולה את ה-IRA ואת [[שין פיין]].

הקתולים הרגישו מקופחים מכיוון שכוחם ה[[פוליטי]] היה זעום על אף שהיוו אחוז ניכר מקרב האוכלוסיההאוכלוסייה, ומכיוון שטענושתנאי כיחייהם תנאי חייהםהיו קשים מאוד. הם חשו כי הממשל הפרוטסטנטי היוניוניסטי מתייחס אליהם כאל [[גיס חמישי]]. כתוצאה מכך, הם פנו למאבק [[אי אלימות|לא אלים]]. כשלונוכישלונו של נסיוןניסיון זה ופעולות הפלגים הרדיקליים בתנועה הכשירו את הקרקע לתנועה מיליטנטית יותר. בנוסף, לטענתם הפכה מדיניות ממשלתו השמרנית של [[אדוארד הית']] בבריטניה למקדם גיוס יעיל לשורות הארגון.