יום ראשון העקוב מדם – הבדלי גרסאות

'''יום ראשון העקוב מדם''' (ידוע גם בשם "'''יום ראשון הארור'''" וב[[אנגלית]]: '''Bloody Sunday''') הוא אירוע שהתרחש ב[[יום ראשון]] ב-[[30 בינואר]] בשנת [[1972]]. ביום זה [[צנחן|צנחנים]] [[בריטניה|בריטים]] ירו למוות ב-14 גברים ונערים [[נצרות קתולית|קתולים]] לא חמושים לאחר מצעד למען [[זכויות אדם]] בשכונת העוני [[בוגסייד]] בעיר [[דרי (צפון אירלנד)|דרי]] שב[[צפון אירלנד]]. יום ראשון העקוב מדם נחשב כאירוע מכונן אשר הביא לתחילתן של 30 שנות [[אלימות]]טרור ורצח מצד ה[[מחתרת]] ה[[IRA|אירית]] ("[[IRA|הצבא האירי הרפובליקני]]") נגד בריטניה.

מצעד זכויות האדם ביום זה אורגן על ידי [[איוון קופר]], חבר [[הפרלמנט של צפון אירלנד]] כדי למחות על כליאתם של אירים, קתולים ברובם, בצפון אירלנד. חשיבותו של היום היא לא רק באירוע עצמו, אלא בסמליותו, מאחר שהוא נחשב לתחילת המאבק המזוין נגד השליטההממשלה הבריטית החוקית בצפון אירלנד על ידי ה-IRA בשנים שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]].

ה-IRA נוסד על ידי [[מייקל קולינס]] ב-[[1919]], אך ה[[אלימות]] בין הקתולים לממשל הבריטי הגיעה לשלב חדש רק בסוף שנות השישים של [[המאה ה-20]]. [[הרפובליקה של אירלנד]] קיבלה את [[עצמאות|עצמאותה]] לאחר מלחמה בבריטניה ולאחריה [[מלחמת אזרחים]] עוד בשנת [[1922]], אך שישה מחוזות בצפונה של אירלנד בחבל אלסטר, נותרו מחוץ לגבולות ה[[מדינה]] החדשה. במלחמת האזרחים האירית ניצחו תומכי ההסכם עם בריטניה את מתנגדי ההסכם, בראשם עמד [[אמון דה ואלירה]]. ההסכם נתן עצמאות לאירלנד, אך קרע מעליה את חבליה הצפוניים. דבר זה הביא לדעיכת מפלגת [[שין פיין]], ולדעיכתו של ארגון ה-IRA, אשר הובס במלחמה. במשך למעלה מארבעה עשורים היה המאבק לאיחודן של צפון אירלנד ודרום אירלנד הצהרתי בעיקרו. אנשי הדרום מעולם לא קיבלו את החלוקה, אך לא עשו כל צעד מעשי על מנת להביא לאיחוד עם הצפון. הצפון היה תחת שליטה בריטית, וההרכב ה[[אתניות|אתני]] שלו לא היה הומוגני. הוא כלל רוב [[פרוטסטנטים|פרוטסטנטי]] אל מול מיעוט [[קתולים|קתולי]] (על אף שרוב זה הלך והצטמצם), דעך המאבק המזוין, וההתנגדות לשלטון הבריטי לא הביאה לרוב לאלימות. המיעוט הקתולי היה מדוכא לטענתו, והממשל המקומי היה מורכב, רובו ככולו, מ"יוניוניסטים" (פרוטסטנטים תומכי האיחוד עם בריטניה), תוך אפליה מוצהרת כמעט של האוכלוסייה הקתולית.