דון סיגל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עפולה (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 24:
* '''[[הארי המזוהם]]''' ([[1971]]). זהו הראשון בסדרה של לא פחות מחמישה סרטים, שבהם משחק קלינט איסטווד את דמותו של "הארי המזוהם", [[שוטר]] המנוכר לסביבתו, מסתכסך עם כל מקורביו, ובמיוחד עם מפקדיו, ובעל דעה משלו באשר לאכיפת החוק. בסרט זה רודף הארי אחר רוצח [[פסיכופת]] אשר נטפל לנערות, כולא אותן, מתעלל בהן ולבסוף הורג אותן. זהותו של הרוצח ידועה מראש לצופים, וכן להארי ולשלטונות החוק, אך בשל ניצול של פרצות חוקיות על ידי הרוצח, הוא מצליח להמשיך במעשיו, כאשר ידו של החוק קצרה מלהושיע. אז לוקח הארי את החוק לידיו, ומשליט סדר באופן אישי, בניגוד לחוק, ובניגוד לפקודות שקיבל.
 
:משחקו של איסטווד (הנעזר בשחקן המשנה [[אנדרו רובינסון]], המשחק את הפסיכופת האולטימטיבי) הינו אבטיפוס לכל שוטר בעל בעיות עם סמכות שנראה מאז על מסך הקולנוע והטלוויזיה. הדימוי החזק של איסטווד העומד מעל פושע שזה עתה תפס, מצמיד לראשו את ה[[אקדח]] בקוטר "[[מגנום .44 מגנום]]", ושואל אותו "Do you feel lucky, Punk?"("האם אתה מרגיש בר מזל פרחח?") היה ל[[קלישאה]] קולנועית שחזרה (בצורות שונות) בסרטים רבים. איסטווד נכנס אל הדמות באופן מושלם, והיה מזוהה עמה במשך מספר שנים. אך זוהי עבודת הבימוי והעריכה המצוינת של סיגל, אשר הפכה את הסרט לסרט מעניין ויוצא דופן, בעוד שהמשכיו, אותם לא ביים סיגל, נחשבים בעיני רבים כמעניינים ומוצלחים פחות.
 
:הסרט, כ"פלישת חוטפי הגופות" בזמנו, הוא ראי לתקופתו. הסרט מקדם ערכים של אמריקה השמרנית והימנית - האדם היחיד הלוקח את החוק לידיו במקום בו החוק אינו יכול לעזור, היה תגובה ל"תרבות הנגד", [[היפים|ההיפית]], השמאלנית, ה[[ליברליזם|ליברלית]]. כן יש לראות את הסרט על רקע [[מלחמת וייטנאם]] בה עמדו אז האמריקנים בפני תבוסה, כאשר הדרישה הימנית הייתה להמשיך את המלחמה עד הסוף ובכל האמצעים, בעוד שהשמאל דרש לסיים את המלחמה ולהחזיר את החיילים הביתה. עמדתו של "הארי המזוהם" בשאלה זו נראית ברורה ומובנת מאליה.