הבדלים בין גרסאות בדף "משה די לאון"

נוספו 51 בתים ,  לפני 12 שנים
שיפור משלב
(שיפור משלב)
[[תמונה:Mose ben Sem Tob .jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל של משה די לאון בעיר [[גוודלחרה (ספרד)|גוודלחרה]] ב[[ספרד]]]]
 
הרב '''משה''' בן שם טוב '''די לאון''' ([[1240]] ?‏‏<ref>‏Gershom Scholem, '''Major Trends In Jewish Mysticism''' p. 190‏</ref>‏ - [[1305]]), [[קבלה|מקובל]] [[יהדות ספרד|ספרדי]]. לפי מחקר ה[[קבלה]] המודרני, מחברו של [[ספר הזוהר]], החיבור החשוב ביותר של הקבלה.
 
==חייו==
שנת לידתו, אינהשאינה ידועה בוודאות אלא, הוערכה על ידי [[גרשום שלום]]. ככל הנראה נולד בעיר [[לאון (ספרד)|לאון]], ומכאן שמו (ייתכן גם שנולד ב[[גוודלחרה (ספרד)|גוודלחרה]] והשם בא לו בירושה מאביו). בין השנים ה'מ"ו ([[1286]]) ועד ה'נ"ג ([[1293]]), חי ופעל בעיר גוודלחרה (בכתביו נקראת בשמה דאז "וואד אל-חג'ארה"),. לאחר מכן עבר לעיר [[ויאדוליד]], ולאחר מכן ל[[אווילה]], בה נפטר.
 
עדות בודדת עליו בצעירותו נמצאתמצויה בכתב יד של [[מורה הנבוכים]] ל[[רמב"ם]] שתורגם והועתק בשנת [[1264]] עבור "המשכיל ר' משה די לאון". כלומרמכאן כברשכבר בהיותו בן כ-24 קרא ספרי [[פילוסופיה יהודית]], ונחשבנחשב לרב ומשכיל ידוע ואף היה בעל אמצעים שיש- כיוון שהיה בידו לשלם עבור תרגום והעתקה אישית.
 
ר'די משהלאון למד אצל מקובלים נודעים בספרד, כרבי [[טודרוס אבולעפיה]] ורבי [[יוסף ג'יקטיליה]], וכתב מספר חיבורים בקבלה. בין חיבוריו נדפסו רק "ספר הנפש החכמה" ו"ספר שקל הקודש". חיבורים נוספים נותרו בכתבי יד,; המוכרים שבהם הם "ספר הרמון" ו"משכן העדות".
 
בהמשך חייו ועד מותו נודע כמגלה ספר הזוהר (שנכתב לדבריו על ידי רבי [[שמעון בר יוחאי]] ב[[המאה ה-2|מאה השנייה]] לספירה), וכמעתיק כתב היד שלו. בנוסף, ועשהעשה נפשות בקהילות ספרד ללימוד הספר בקרב חוגי מקובלים.
 
==האם כתב את ספר הזוהר?==
לפי עדותו של החכם הארצישראלי, [[יצחק דמן עכו]], שהסתמך על עדות של אשתו של די לאון, ספר הזוהר לא "התגלה" של ידי משה די לאון, ולא הועתק על ידו, אלא נכתב "ממוחו ומליבו". וכך אמרה אשת ר' משה, לדברי ר' יצחק דמן עכו:
 
{{ציטוט|תוכן=כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף אם מעולם ספר זה [כלומר ספר קדמון] היה עם אישי, אבל מראשו ולבו מדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב. ואומרה לו בראותי אותו כותב מבלעדי דבר לפניו: מדוע תאמר שאתה מעתיק מספר ואתה אין לך ספר רק מראשך אתה כותב, הלא נאה לך לאמר כי משכלך אתה כותב ויותר כבוד יהיה לך. ויען אלי ויאמר: אלו אודיע להם סודי זה שמשכלי אני כותב לא ישגיחו בדברי ולא יתנו בעבורם פרוטה, כי יאמרו כי מלבו הוא בודה אותם, אבל עתה כאשר ישמעו שמתוך ספר הזוהר אשר חיבר רשב"י ברוח הקודש אני מעתיקם, יקנו אותם בדמים יקרים [בכסף רב] כאשר עיניך רואות.|מרכאות=כן|מקור=ישעיה תשבי, '''משנת הזוהר''' עמוד 30}}
 
במשך מאות השנים שחלפו צבר הספר קדושה רבה, ובמיוחד לאחר הדפסתו ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], וכמעטכמעט ולא היהבלא ערעור על מקורו הקדום. עם זאת, רבים מהמלומדים היהודים (בניהםביניהם בולט ר' [[אליהו דלמדיגו]] בספרו "בחינת הדת") הסכימו לראות את משה די לאון כמקבץ תעודות נפרדות שונות בהן התפרסם החיבור הקדום. הגדיל לעשות [[יעקב עמדן]] בספרו "מטפחת סופרים" (אלטונא תקכ"ח), שערער על קדמותו של ספר הזוהר כחלק ממאבקו ב[[שבתאות]] והסכיםואף טען כי שאולייתכן נתחברוונתחברו חלקים מהזוהר על ידי ר' משה די לאון או על ידי אדם אחר מבני דורו.
 
ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], עקב הקריאה הביקורתית של ספרי יסוד יהודיים של [[תנועת ההשכלה היהודית]], עלה שוב שמו של די לאון כמחברו המקורי של הספר. ה[[היסטוריון]] [[צבי גרץ]], שתיעב את הקבלה, קרא לדי לאון "פטפטן עלוב, זייפן ורמאי חסר מצפון"‏‏<ref>‏.[[צבי גרץ]], '''דברי ימי ישראל''', ירושלים תשל"ב (תרגום שאול פינחס ראבינאוויץ) V י"ב.‏</ref>
 
ב-[[1851]] פרסם [[אהרון ילינק]] מחקר מקורי מדעי ראשון בתולדות הקבלה. ובובמאמר זה השווה ילינק את ספר "הנפש החכמה" של די לאון למאמרים בספר הזוהר, והוכיחוהראה בדוגמאות רבות ותוךתוך שימוש ב[[בלשנות]] [[עברית]] ו[[ארמית]] שסבירכי מאדסביר מאוד שדי לאון כתב את ספר הזוהר כיצירה מקורית. הוא סייג את דבריו בכךוציין כי שייתכןיתכן שדי לאון עמד בראש קבוצת כותבים, או שעסק הן בקיבוץ תעודות קדומות שונות והן בכתיבה מקורית‏‏.<ref>‏[[ישעיה תשבי]], '''משנת הזוהר''', [[מוסד ביאליק]] תשל"א, כרך א' עמוד 62. מחקרו של ילינק התפרסם בגרמנית: Moses ben Shem Tov de Leon und sein Verhältnis zum Sohar, Leipzig 1851‏‏</ref>
 
אחד המתנגדים הבולטים למחקר זה היה רבי [[דוד לוריא]], שחיבר חיבור בשם "קדמות ספר הזוהר", אשרבו מנסהניסה להתמודד עם הטענות לכך שמשהלפיהן די לאון חיברהוא שחיבר את הספרספר הזוהר.
 
גרשום שלום עסק רבות במחקר ספר הזוהר, ובפרט בבירור מחברו המקורי. תוצאות מחקרו הפתיעו אף אותו עצמו, כאשר גילה שכל מאמרי הזוהר טבועים באותה לשוןבלשון האופיינית לכתביו של משה די לאון. על אף הסתייגותהסתייגותו ראשוניתהראשונית נאלץ שלום להודות שמשה די לאון הוא מחבר יחיד, מקורי ובודד של הספר הקדוש‏‏<ref>‏הפרסום הראשון והבסיסי הוא גרשום שלום, '''האם חיבר ר' משה די ליאון את ספר הזוהר''', מדעי היהדות חלק א', האוניברסיטה העברית בירושלים - המכון למדעי היהדות, תרפ"ו. וראו גם [[ישעיה תשבי]], '''משנת הזוהר''', [[מוסד ביאליק]] תשל"א, כרך א', המבוא.‏</ref>.
 
תלמידו של שלום, [[יהודה ליבס]] פיתח תאוריה לפיה הספר הוא יצירה של חבורת מקובלים, שר' משה דישדי לאון היה אחד מחבריה‏‏<ref>‏[[יהודה ליבס]], '''כיצד נתחבר ספר הזוהר''', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ח' (תשמ"ט), עמודים 1-8.‏</ref>.
 
[[יהדות אורתודוקסית|היהדות האורתודוקסית]] לא מקבלת את המחקרים המודרניים, וכךוכמוה גם מספר חוקרים מודרניים המנסים לבחון כיוונים אחרים לתולדות חיבור ספר הזוהר.
 
==ספריו של משה די לאון==
158

עריכות