לואיז שץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפת הדף עם ' {{הפרת זכויות יוצרים|מקור=http://www.schatz.co.il/artist_text_he.php?id=3&f=1|זמן={{ס:יום נוכחי}}/{{ס:חודש נוכחי}}/{{ס:שנה נ...' |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Louise schatz 001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לואיז שץ עם כסא שחמט]]
[[קובץ:Louise schatz 002.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לואיז ובצלאל שץ]]
[[קובץ:Louise schatz 003.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לואיז שץ בסטודיו]]
[[קובץ:Louise schatz 004.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לואיז שץ, 1950 בקירוב]]
'''לואיז שץ''' ([[1916]] – [[1997]]), [[צייר]]ת [[ישראל]]ית.
לואיז (מקלור) שץ נולדה ב-1916 ב[[ונקובר|וונקובר]], [[קנדה]]. בגיל שלוש עברה עם משפחתה ל[[מינסוטה]], [[ארצות הברית]]. אביה, [[במאי]] [[תיאטרון]], התברג בבוהמה המקומית ובילה בסיבובי הופעות באמריקה. ב-1939 היא סיימה תואר שני באמנות באוניברסיטת [[קליפורניה]] שם רכשה את מיומנותה ב[[צבעי מים]]. "המרצה היפני שלי גילה לי איך משמרים על הנייר כמה צבעים יחד", היא מסבירה. "..[[צבעי מים]] יכולים לשתות את הנייר, וגם הנייר משחק עם הצבעים, שחלקם יכולים אפילו להיעלם. לי יש אהבה גדולה ל[[טקסטורה]] ולמה שחומרים עושים ל[[צבע]]. מאוד ריגש אותי לגלות מה קורה לצבעים ואיך להגיע לדברים שרציתי".
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] היא עבדה לפרנסתה כשרטטת של בוני הספינות ב[[מפרץ סן פרנסיסקו]] שם הכירה את בעלה לימים [[בצלאל שץ]]. "אז זה היה מאוד [[אוונגארד]]י להעסיק נשים בבניית ספינות", היא סיפרה, "היינו לוקחים מידות ממהנדסים ומשרטטים, זה היה מאוד חלוצי ומרגש, והאוניות נבנו מהר מאוד והושקו מהר מאוד. מעבר לזה שתרמנו למאמץ המלחמתי, זו הייתה ממש אמנות יפה".
לאחר שנות המלחמה עבדה לואיז בקבוצת האמנים "שבעה מקליפורניה". שם יצרה הדפסים ומתווים לבדים. [בצלאל שץ]]ולואיז חיו ב[[סן פרנסיסקו]] בשכנות עם אמנים ויוצרים רבים. "..הייתה קבוצת אמנים בביג-סר, כולם עניים", מספרת [[זהרה שץ]], אחותו של בצלאל. "הם היו חבורת [[ביטניקים]] עוד לפני תקופת ההיפים של שנות השישים. היו שם [[סופר]]ים, [[משורר]]ים ו[[צייר]]ים, שחיו חיי [[קומונה]] בתנאים פרימיטיביים והיו קרובים לטבע". בין ה"[[ביטניקים]]" היה גם הסופר [[הנרי מילר]], שהפך מאוחר יותר לבעלה של איב, אחותה של לואיז. [[הנרי מילר]], שהתחבר אדוקות עם לואיז ובצלאל באותה תקופה הגדיר אותה כ"שקופה, חמקנית, חולמנית, עורגת, צלולה כפעמון וברורה כקורי עכביש נוצצים..".
בצלאל ולואיז נישאו ב-1948 ועברו ל[[ישראל]] ב-1951. בארץ הם ייסדו את הסדנא לאומנות שימושית "[[יעד]]" יחד עם [[זהרה שץ]] ואמנים נוספים. מטרת הסדנא הייתה לייצר ולסחור באומנות שימושית שתהווה מעין תחליף למזכרות בסגנון המוסד "[[בצלאל]]". הם חיו בירושלים ב[[בית שץ]] ובביתם ב[[עין הוד]] שתכנן האדריכל [[דוד רזניק]]. גם ב[[עין הוד]] השתייך הזוג בצלאל ולואיז לקהילת האמנים המקומית. למרות עדינותה, שקיפותה ורגישותה הייתה לואיז מעורבת מאוד בקהילה, וזאת בעיקר בזכות לשכנם וחברם [[מרסל ינקו]], שהוביל את רעיון "כפר האומנים – עין הוד". אך בניגוד לבעלה [[בצלאל שץ]], חיבקה הביקורת הישראלית את לואיז והרעיפה עליה שבחים. "לואיז שץ שייכת לסוג הנדיר של ציירים שסגנונם נובע רק מתכנותיהם הנפשיות. טכניקה מושלמת ומועודנת להפליא עומדת לרשותה..." (מרים טל, [[מעריב]])
על אף השתייכותה של לואיז למשפחת שץ, ולמרכז חיי האמנות בארץ של אותה תקופה, היא שמרה על פרטיותה ומיעטה להתראיין. "אתה לומד להגן על עצמך" אמרה לואיז בראיון לקראת פרס ע"ש [[מרדכי איש שלום]], "כשהייתי מאוד צעירה למדתי לשמור על פרטיות בלי לנופף בזה לפני כולם או לומר להם שלא יפריעו לי".
את נופי הארץ, הטבעיים והפתוחים וכן העירוניים והמקומיים, שהכירו לה בצלאל וזהרה בטיולים רבים, אהבה (עד גיל מבוגר מאוד נהגה ללכת מביתה ב[[בית שץ]], במרכז העיר, אל הר הזיתים, לחזות בזריחה ולקטוף פטריות.) והם היוו מקור השראה ויצירה לציוריה המופשטים והמדויקים, אשר מזכירים את רוחו של [[פאול קליי]], אך שומרים על אינדיווידואליות ברורה.
עיקר עבודותיה בצבעי מים, עבדה גם ב[[קולאז']]ים, [[קיסאין]], עיטורים לספרים ומרשמי [[אמנות שימושית]]. עיטרה בציורי קיר את צים [[שלום (אונייה)]] ו[[תיאודור הרצל (אונייה)]] יחד עם בעלה [[בצלאל שץ]], משרד [[אל על]] בלונדון, תערוכת העשור כחלק מ[[חגיגות העשור למדינת ישראל]] בירושלים, קירות קרמיקה למדרשת עמליה ירושלים וספריית בית העם (זראר בכר כיום) בירושלים. תכננה כלי נחושת שהוצגו בשנת 1954 בטריאנלה העשירית של מילאנו וזיכוה במדליית כסף. זכתה בפרס "מעל לתחרות" עבור מתווי בדים ב[[בית הנכות בצלאל]] ב-1952, פרס בית האמנים בירושלים ע"ש שן 1970. פרס ירושלים לציור לשנת 1973. וכן פרס ע"ש [[מרדכי איש שלום]] על תרומה מיוחדת לאומנות. השתתפה בתערוכות רבות בארץ ובעולם. עבודותיה נמצאות ב[[מוזיאון ישראל]], [[מוזיאון תל-אביב]], [[מוזיאון חיפה לאמנות]] ובאוספים פרטיים ב[[ישראל]], [[ארה"ב]], [[אנגליה]], [[שוויץ]], [[צרפת]] ו[[איטליה]].
לאחר פטירת בעלה, בצלאל בשנת 1978 היא המשיכה להתגורר לצד גיסתה [[זהרה שץ]].
לואיז שץ נפטרה בירושלים בשנת 1997 בגיל 81.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Boris Schatz|שם ויקישיתוף=בוריס ש"ץ}}
* [http://www.schatz.co.il/index_he.php בית שץ] אתר הבית של "בית שץ", המנציחה את פעילותו של משפחת שץ בירושלים.
* [http://www.youtube.com/user/theschatzhouse סרט "הבית ברחוב בצלאל",] קישור לסרט המספר על פעילותה של משפחת שץ.
* [http://www.art.org.il/he/exhibition_about.php?id=154 רטרוספקטיבה בבית האמנים ירושלים,] קישור לתערוכתה של זהרה במלאת 100 שנים ליסוד בצלאל, 2006
* [http://www.imj.org.il/exhibitions/2006/schatz/index.html בוריס שץ כהן האמנות] מתוך אתר תערוכה ב[[מוזיאון ישראל]].
* פרופ' רחל אלבוים-דרור, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14367 גן עדן, גן האהבה ועמק רפאים] (על בוריס ש"ץ וספרו "ירושלים הבנויה"), פורסם ב"עת-מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל" - גיליון 186, 2006, באתר הספרייה הווירטואלית של [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]]
* [http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=434360&TypeID=1&sid=126 אמנות לעם], תולדות חייו של בוריס ש"ץ במדור זקנות ציון ב[[נענע (אתר אינטרנט)|נענע]]
{{קצרמר|אמנות}}
{{מיון רגיל:שץ, לואיז}}
[[קטגוריה:ציירים ישראלים]]
[[קטגוריה:יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:יהודים קנדים]]
[[קטגוריה:עולים לאחר קום המדינה]]
[[en:Louise Schatz]]
| |||