האיים הקיקלאדיים – הבדלי גרסאות

עם התמוטטות האימפריה הרומית הפכו האיים לחלק מהאימפריה המזרחית, [[האימפריה הביזנטית|ביזנטיון]], ונשארו תחת שליטתה עד שהתמוטטה בשנת [[1204]] במהלך [[מסע הצלב הרביעי]]. אחד ממשתתפי מסע הצלב, האציל מרקו סאנודו, נשא את עיניו לאיים הקיקלאדיים והשתלט עליהם במתקפה עצמאית בשנת [[1207]]. הוא נחת באי נאקסוס, שם נתקל בהתנגדות המקומיים ה[[יוונים אורתודוקסים]], שנתמכו בידי יריבי המסחר של הוונציאנים, אנשי [[גנואה]]. אך לאחר [[מצור]] בן מספר שבועות הכניע סאנודו את ההתנגדות וכבש את נאקסוס ואיים נוספים בסביבתו.

עם עליית [[האימפריה העות'מאנית]] ב[[טורקיה]] של היום, נאלצו תחילה דוכסי האיים להעלות מס לסולטן, וב[[1566]] הוחלף הדוכס הנוצרי האחרון בנציגו של הסולטן - [[דון יוסף נשיא]], מדינאי יהודי ממוצא פורטגלי, הידוע גם כמקים העיר [[טבריה]]. עם מותו של נשיא בשנת [[1579]] השתלט הסולטן באופן ישיר על רוב הקיקלאדיים (אם כי האיים [[סיפנוס]] ו[[טנוס]] נותרו בשליטת משפחות איטלקיות עד [[1617]] ו-[[1714]] בהתאמה.