גיוס ציוד (ישראל) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אילי (שיחה | תרומות)
מ אלר"ם -> אט"ל
מ עריכה
שורה 1:
ב[[ישראל]], מוקנית ל[[שר הביטחון]] סמכות '''לגייס ציוד''' פרטי של אזרחים לשירות הצבא[[צה"ל]], וכן לעשות כן לשם אספקת שירותים חיוניים לציבור. בעבר נעשה הגיוס מכוח [[תקנות שעת חירום]] (תקנות שעת חירום (רישום ציוד וגיוסו), התשי"ז-1956), ובשנת [[1987]] הוא הוסדר בחוק רישום ציוד וגיוסו לצבא-הגנה לישראל, התשמ"ז-1987. עד שנת [[2008]] הייתה תלויה הסמכות לגייס ציוד בקיומו של [[מצב חירום (ישראל)|מצב חירום]], ואולם באותה שנה נותקה הזיקה בין השניים. על הפעלת מערך הגיוס מופקד המרכז לגיוס אמצעים וריתוק משקי ב[[אט"ל]] ([[מרכז לאו"ם]]).
 
בניגוד ל[[גיוס לצה"ל|גיוס אזרחים]], אין חובת גיוס כללית לציוד, והצבא מגייסו לפי צרכיו. ככלל, מדובר בציוד שעלות רכישתו והחזקתו בידי צה"ל דרך קבע גבוהה, והוא נדרש בעיקר בעתות חירום. החוק מאפשר לצה"ל לגייס [[כלי רכב]], ציוד הנדסי, מיתקני [[חשמל]], [[תקשורת|קשר]], רפואה, ו[[מטאורולוגיה]], מחשבים, מכונות, [[מנוע|מנועים]], ואף בתי מלאכה, [[מוסך|מוסכים]], [[מעבדה|מעבדות]] ומחסנים. עד 2008 ניתן היה לגייס בדרך זו גם בעלי חיים.