צ'ארלס מינגוס – הבדלי גרסאות

מ
עיצוב
מ (עיצוב)
צ'ארלס מינגוס פיתח בעשור זה את סגנונו הייחודי והשפה המוזיקלית חסרת תקדים שלו, אותם הציג כבר מהמחצית השנייה של [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]]: אנסמבל כלי נשיפה (גדול יחסית, שאינו מגיע כדי [[ביג בנד]] אך גדול בהרבה מאנסמבל בי-בופ) המובל על ידי חטיבת קצב דומיננטית ובראשה הקונטרבס של מינגוס, כלי אשר עבר ממקומו הנחבא אל הכלים בירכתי הבמה אל קדמת מרכזה. יסודות הסגנון של מינגוס כוללים שימוש במקצבים אפריקאים ושבטיים אחרים (כגון מ[[האיטי]]), באופן מודגש ובוטה יותר מאלה שהיו נהוגים בבלוז ובגוספל, שינויי קצב במהלך הנגינה, שימוש בטכניקות של "Call and response" {{אנ|Call and response}} מהמוזיקה האפריקאית השבטית ותחרות סולואים שמקורה ב[[ג'אם סשן]]'ס של מועדוני [[שיקגו]] וניו יורק במהלך הפיתוח האלתורי.
 
הקטעים בהקלטות האולפן ובהופעות הלכו והתארכו וארכו ברובם הרבה מעל עשר דקות. למרות החופש הרב שנתן לנגניו באלתור, שולטים בקומפוזיציה מבנה וסדר המונהגים על ידו באופן בולט. למרות שניגן עם נגנים מוכשרים ובעלי קריירות עצמאיות ידע מינגוס לרתום אותם לנגינת אנסמבל ולהפיק מהמתח והתחרות בניהםביניהם יצירה מורכבת העונה לתוכנית שהוגדרה מראש.
 
טכניקה נוספת היא בנייה ב"שכבות" של צליל, כאשר מוזיקאי אחד מתחיל ואחריו מצטרפים בזה אחר זה מוזיקאים נוספים, כל אחד מוסיף שכבת צליל, תוך חזרה על הנושא העיקרי באופן שמייצר מתח. הדוגמה הבולטת ביותר לטכניקה זו בקטע ''’Moanin'' {{כ}} (1959).<ref>[http://www.jazz.com/encyclopedia/mingus-charles-charles-jr ראו גם במאמר מ"אנציקלופדיית נגני הג'אז"]</ref>
 
==מורשת==
אמנים רבים מנגנים את המוזיקה של מינגוס והוקמו מספר הרכבים המיועדים לנגינת מינגוס בלבד, בניהםבהם ''Mingus Dynasty'' ו-''Mingus Big Band'' ואף הרכב [[שבדיה|שבדי]] בשם ''Swedish Mingus Band Siegmund Freud's Mothers''. אלמנתו של מינגוס סו גרהם מינגוס מנהלת את "הסדנה לג'אז" ובה מתחנכים דורות מוזיקאים צעירים ברוחו. [[אלביס קוסטלו]] הקליט לחנים של מינגוס עם תמליל פרי עטו.
 
בשנות חייו האחרונות כתב מינגוס לחן ליצירה ארוכה (מעל שעתיים) בשם ''Epitaph'' (כיתוב על מצבה). ב-[[1989]] ניצח [[גונתר שולר]] על תזמורת בת 30 נגנים שביצעה את היצירה בהופעת בכורה ב[[מרכז לינקולן]] בניו יורק.
8,018

עריכות