הבדלים בין גרסאות בדף "חלונות ארדון"

הוסרו 2,143 בתים ,  לפני 11 שנים
הרחבת הערך, תיקון חלקים רלוונטיים, הוספת ביבליוגרפיה והערות שוליים
מ (בוט החלפות: אוניברסלי;)
(הרחבת הערך, תיקון חלקים רלוונטיים, הוספת ביבליוגרפיה והערות שוליים)
[[תמונה:Ardon88.jpg|שמאל|ממוזער|400px]]
[[תמונה:Ardon22.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מרדכי ארדון במהלך יצירת החלונות]]
[[תמונה:Ardon99.jpg|שמאל|ממוזער|250px|וכתתו חרבותם לאתים]]
[[תמונה:Ardon77.jpg|שמאל|ממוזער|250px|החלון המרכזי]]
[[תמונה:Ardon44.jpg|שמאל|ממוזער|250px|היונה הכסופה]]
[[תמונה:Ardon55.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שבילי הגויים]]
[[תמונה:Ardon77.jpg|שמאל|ממוזער|250px|החלון המרכזי]]
'''חלונות ארדון''' הם [[חלון|חלונות]] [[ויטראז']] ססגוניים, המעטרים את קיר המבואה ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]] בקמפוס [[האוניברסיטה העברית]] ב[[גבעת רם]] ב[[ירושלים]]. החלונות נעשו על ידי האמן הישראלי [[מרדכי ארדון]] בראשית [[שנות ה-80]] של [[המאה ה-20]], והם מציגים [[מטאפורה|מטאפורות]] [[קבלה|קבליות]] של [[חזון אחרית הימים]] שבספר [[ישעיהו]].
[[תמונה:Ardon99.jpg|שמאל|ממוזער|250px|וכתתו חרבותם לאתים]]
 
==רקע==
בניין הספרייה הלאומית תוכנן על ידי האדריכלים [[זיוה ארמוני]] ו[[חנן הברון]], שייצגו נאמנה את ה[[אדריכלות מודרנית|אדריכלות המודרנית]] וה[[ברוטליזם|ברוטליסטית]] המשתקפת היטב בבניין זה. היות שהבניין יועד לספרייה, ניצלו האדריכלים את ההזדמנות ליצירת חלל בעל שקיפות, שהוא אחד ממאפייני האדריכלות של המאה ה-20: בניגוד לאולמות המעט אפלים, שאופיינו עד אז בחוסר פתחים לנוף, הם יצרו חלל בעל פתח רחב אל הנוף, המחופה בקיר מסך מזכוכית, דרכו יכול היה המבקר להשקיף מהנקודה הגבוהה באוניברסיטה על העיר ירושלים.
 
בשלהי [[שנות ה-70]] של המאה ה-20, בניגוד לתוכנית האדריכלים ובהיפוך לאופיו המקורי של הבניין, פנתה הנהלת האוניברסיטה העברית לאמן מרדכי ארדון, וביקשה ממנו לעצב עבור מבואת הספרייה הלאומית חלון ויטראז' ענק, שיבטא את ייחודה של הספרייה כמרכז תרבות עולמי, השוכן בירושלים. איש העסקים [[אפרים אילין]] יזם ומימן את בנייתם של חלונות ארדון.
 
יצירתו של מרדכי ארדון ''''חזון ישעיהו'''', המוכרת יותר כ''''חלונות ארדון'''',היא יצירה מונומנטאלית הכוללת חלונות זכוכית צבעוניים (ויטראז') אדירי מימדים (17X6.5 מטר),המעטרים את קיר המבואה ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]] בקמפוס [[האוניברסיטה העברית]] ב[[גבעת רם]] ב[[ירושלים]]. החלונות עשויים להיחשב כשיא יצירתו של האמן. ארדון החל בהכנה לביצועה לקראת סוף 1980, והעבודה נמשכה ארבע שנים. ביצוע העבודה, בפיקוחו של האמן, נעשה ב "אטלייה סימון" בריימס (Reims) שבצרפת, על ידי שארל מארק בין השנים 1982-84. המפעל התאפשר גם הודות לתרומתם ולמאמציהם של אפרים וצפירה אילין.
ארדון יצר חלון גדול, המחולק לשלושה פאנלים ([[טריפטיכון]]). החלון, הנחשב לאחת מיצירות הויטראז' הגדולות בעולם, משתרע על שטח של כמאה [[מטר רבוע|מטרים מרובעים]], ומידותיו הן: 16.6 מטרים רוחב, ו-6 מטרים גובה. העבודה ארכה כמעט חמש שנים: ארדון החל לתכנן ולשרטט את הציורים בסוף שנת 1980, והביצוע, שנעשה על ידי האמן שארל מארק בבית המלאכה 'סימון אטליה' (Simon Atelier) שבריימס (Reims), [[צרפת]], ארכה כשנתיים, והסתיימה בסוף 1984. ארדון הקדיש את יצירתו לזכר אשתו המנוחה, דבר הבא לדי ביטוי בהקדשה המופיעה בפינה השמאלית התחתונה: "נר נשמה למרים".
 
 
==תוכן היצירה==
 
ארדון בחר כנושא לצירתו בחזון אחרית הימים המופיע בספר ישעיהו, העוסק בבשורת ה[[שלום]] האוניברסלי, העתיד לצאת מירושלים באחרית הימים:
ארדון בחר כנושא לצירתו בחזון [[אחרית הימים]] של ישעיהו, פרק ב' 2-4:
 
{{ציטוט|תוכן="וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם... וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'"|מקור=ישעיהו פרק ב', ב-ד}}
 
ארדון סבר שחזון הנביא, המתקומם נגד אכזריותן של המלחמות ושואף לשלום אוניברסאלי, הולם גם את ימינו אנו, שכן המלחמות לא נעלמו מן העולם. חזון אחוות-העמים של ישעיהו, המנבא את תום עידן המלחמות והרדיפות, הלם את ערכי ההומניזם בהם דגל ארדון מנעוריו, ושהיו בעיניו "סם-הנגד הטוב ביותר כנגד המיליטריזם והשוביניזם"‏‏<ref>‏שוורץ, ארתורו. 2003 מרדכי ארדון: צבעי הזמן, בהוצאת מוזיאון ישראל ומוזיאון תל-אביב. עמ' 12.‏</ref>
ארדון בחר סמלים ומטאפורות קבליות, בצד פסוקים ואלמנטים היסטוריים, כדי לבטא את חשיבותה של ירושלים כ"אור לגויים" וכמקום שממנו תצא תורה היום ובאחרית הימים. לשם כך הקדיש כל חלק מן הטריפטיך לתיאור אלמנט אחר מתוך נבואת ישעיהו.
 
 
הוויטראז' מחולק לשלושה חלקים (טריפטיך), משמאל לימין, שכל אחד מהם מוקדש לתיאור חלק אחר מנבואת ישעיהו:
 
==החלון השמאלי==
 
החלון הראשון, השמאלי, עוסק בכוח המשיכה האוניברסאלי של ירושלים, ומתייחס לפסוק : "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב', 3).
 
ארדון לא צייר את העמים העולים לירושלים, אלא סדרת שבילים שעל כל אחד מהם רשום הפסוק: "לכו ונעלה אל הר ה'..." בלשונו של אחד העמים ובאותיות שונות: לטיניות, יווניות, ערביות ועוד. השבילים, מסמלים את הדרכים המוארות בהן עתידים עמים רבים להעפיל לירושלים שתהפוך לעיר השלום האוניברסאלי.
 
מעל השבילים פרושים שמיים אוטופיים הצבועים בגווני סגול וכחול עמוקים ומרהיבים, המלאים בגרמי שמים האמורים ללוות את העולים להר-האלוהים.
 
 
==החלון הימני==
החלון הימני מציג את המילים המוכרות מתוך החזון: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת". בתחתית החלון מוצגים [[תותח]]ים ו[[פגז]]ים שבורים ו"מתים", ש"קמו לחיים" בדמות אתים המרחפות בשמים שמעל. כלי המלחמה השבורים נראים כהים ואדומים, בעוד שכלי עבודת האדמה כמו מרקדים על רקע שמים תכולים, ועודרים בשדה ירוק.
 
==החלון המרכזי==
החלון המרכזי הוא עיקרו של הטריפטיך, ולפיכך גם החלון הגדול ביותר. חלון זה הוקדש לנבואה כולה, ולמקום שתפסה בה ירושלים. בשל כך מוצגת בחלון "ירושלים האידילית", שחומתה החומה מזכירה את [[מגילת ישעיהו]] שמ[[המגילות הגנוזות]]. מעליה, על רקע שמים אדומים, המסמלים את עידן טרום הגאולה, נראים קטעים ממגילה זו, ועליהם פסוקי החזון: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת", "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" וכן "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'".
 
החלון המרכזי הופך דרמטי הרבה יותר. השמיים הסגולים-כחולים שמשמאל, מתחלפים בשמים אדומים כדם, מהם מהדהדת ביקורתו של ישעיהו :" ידיכם דמים מלאו" (ישעיהו, א', 15). כמעין הפוגה למתח של השמיים ספוגי הדם, מרחף בלבם הפסוק: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", עליו נשען אחד מהמוטיבים רבי ההבעה של ארדון "אילן הספירות" הקבלי בגוון כחול, ולצדו סמלים נוספים.
===דמות האל וספירות הקבלה===
<br /> אל ציורי הספירות השונים התוודע ארדון ב 1949, כשהופיע הספר "משנת הזוהר" בתרגומו של י' תשבי שכלל ציורים גראפיים. הייצוג הגראפי של הספירות הפתיע והלהיב את דמיונו של ארדון והיה בעיניו ציורי ורב-דמיון. נראה, ששיקוליו של ארדון בבחירת הסמלים היו אסתטיים בעיקרם.‏‏<ref>‏שוורץ, <u>שם.</u>‏</ref>
מן החומה מתרוממת דמות מטאפורית תכולה, המסמלת את האל: גופה עשוי מעשר ה[[ספירה (קבלה)|ספירות]] בקבלה, המסמלות את החיבור שבין האלוהי לארצי בדרך של צמצום והשתלשלות. הספירות השונות מתוארות כעשרה עיגולים כחולים, המחוברים זה לזה בצינורות, בהם זורם 'השפע האלוהי'. מעל ספירת 'כתר' (או 'חכמה'), שהיא הספירה העליונה, נראה ראש הדמות בצורת משולש, כעין משפך הרומז לשפע הבא ממקור ה'אינסוף'. רגלי הדמות צבועות בשחור, כאשר אחת מהן צועדת קדימה, והשנייה משוכה לאחור, כתיאור החיבור שבין הארצי ובין השמימי.
 
<br />מתחת לשמים האדומים מופיעה ירושלים, שהחומה שלה היא בעצם מגילת קלף. ארדון העתיק בדייקנות את מגילת ישעיהו שנתגלתה במערות קומראן ויצר לה צורה של חומה. על חומה זו אמר האמן: "חומת ירושלים כאן, או נבואה הנצחית כחומה? זו מטמורפוזה של שתיהן, של אות ואבן. כאן חזון השלום ועיר השלום מתקוממים נגד פלגי הדם שמעליהם..."‏‏<ref>‏ארדון,מרדכי "מרדכי ארדון על יצירתו", בתוך חלונות ארדון. ירושלים. ללא ציון עמודים.‏</ref>
לפני הדמות, בגובהּ החלציים, מול הספירה התשיעית, היא ספירת 'יסוד', נראה עיגול עשוי מעגלים קוֹנצֶנטריים, המסמל את הספירה העשירית, היא ספירת 'מלכות'. ספירה זה מסמלת את המקום בו שוכן העולם הזה, לאחר ש[[השכינה]] צמצמה עצמה, כדי להצליח להיות מוכלת בתוך עולם גשמי. ספירה זו, למרות היותה הנמוכה מכולן, היא זו המסמלת את עולם העשייה האנושית, היכולה לרומם את הגשמי לממדים רוחניים. בשל כך מתוארת ספירת 'מלכות' כמעגל, שכל הספירות האחרות מכונסות אל תוכו. עם זאת העיגול לא שלם, וחסר לו כרבע מגודלו. דבר זה בא לבטא את פגימותו של העולם, השרוי עדיין בגלות, ולא זכה להתגשמות הנבואה של ישעיהו. את העיגול הלבן עוטף [[ירח]] כחול שלם, המחפה על זה הפגום, כרמז לגאולה העתידה לבוא.
 
===היונה===
סמל נוסף, המוצנע מעט בפינה השמאלית של חלון זה, הוא [[יונה]] כסופה היושבת על החומה, ומביטה על דמות האל. גוף היונה צבוע בגוון כסוף, ומקורה כחול. יונה זו מבטאת אף היא את אחרית הימים, על פי פרק ה[[תהילים]] ס"ח, העוסק בימי הגאולה העתידה, ומתאר את השכינה כ"כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ" (תהילים פרק ס"ח, יד)
 
==החלון הימני==
תפיסת היונה כסמל לשכינה בתוך ספירת 'מלכות' נפוצה מאוד בקבלה, כך למשל אצל רבי [[משה קורדובירו]], בספר [[פרדס רימונים]] (שער כ"ג, 'שער ערכי הכינויים', פרק י) הכותב: "יונה הוא במלכות, בהתייחדה בתפארת". סביר להניח כי ראיית השכינה בצורתה הרחומה בדמות יונה נובעת מן המסופר בפרשת [[נוח]] על הופעתה של היונה עם ענף עץ [[זית]] בפיה, כביטוי לסיום [[המבול]].
 
החלון הימני והאחרון מייצג את התגשמות הנבואה: בשני השלישים העליונים שמיים זוהרים בצבעי כחול ירוק וסגול ועליהם אתי חפירה לבנים שנוצרו על-פי הנבואה, מן החרבות. השליש התחתון של החלון צבוע בצבעים "ארציים' ועליו שברים, לא שברי חרבות, אלא שברי כלי המלחמה המודרניים, פגזי תותחים, חלקי טנקים ומטוסים, שננטשו בעידן השלום.
בציורים נוצריים רבים מופיעה השכינה בדמות יונה, על פי הכתוב ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], לדוגמה: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּ, וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן הַמָּיִם, וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחו לוֹ וַיַּרְא אֶת רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו" ([[הבשורה על פי מתי]], פרק ג', 16) וכן: "וַיָּעַד יוֹחָנָן וַיֹּאמַר: חָזִיתִי הָרוּחַ כִּדְמוּת יוֹנָה יֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם וַתָּנַח עָלָיו: ([[הבשורה על פי יוחנן]], פרק א' 32). נראה כי ארדון הכיר הן את הסמליות היהודית והן את הסמליות הנוצרית של היונה כשכינה, ושילב את דמותה ביצירה זו מתוך היכרות עם המסורת האיקונוגרפית של אמנות הוויטראז' בכנסיות.
 
==הקומפוזיציה==
 
יש לשים לב לקומפוזיציה ושילובי הצבעים של היצירה בכללותה, כפי שהיטיב להסביר זאת ארדון עצמו:
 
 
{{ציטוט|תוכן="הקומפוזיציה של הוויטראי כולה הד והד חוזר... קול ובת-קול, הן בצבע והן בצורה...היא חיה על ניגודים והשלמות.. גון רודף גון וצורה רודפת צורה.. מתנגשים או משלימים –קומפלימנט או קונטראסט... הלובן שבדרכים העקלקלות משמאל מוצא הד בלובן של האתים בצד ימין... גוני שמים באולטראמארין וסוגל עולים ומתחדשים בכחול של שלווה וביטחה שמעל לשברי כלי הזין... והאדום, האדום האכזרי שבאמצע, טובע בחלודה, באדום-חום של התותח על כדוריו ופגזיו.. הד וחזרה גם בצורה: הקשתות של הצורות העקלקלות שבדרכים משמאל פורצות שוב בשברי כלי הזין שמתחת לאתים מימין. ניגודים והשלמות בכל... קונטראסטים בצבע, בצורות, באור וצל, בגדול וקטן, בקר וחם... כעין קומפוזיציה מוסיקלית לפנינו... קול חצוצרה ושופר מלחמה באדום מזה, וקול מנחם בכחול מזה. קול המקל ומשקיט את צערו של האדם, את קינת האדם והאדמה."|מקור=מרדכי ארדון, "מרדכי ארדון על יצירתו", בתוך חלונות ארדון. ירושלים.‏‏<ref>‏מופיע גם אצל שוורץ, <u>שם</u>, עמ' 13‏</ref>}}
 
==מקורות==
 
‏* ארדון,מרדכי "מרדכי ארדון על יצירתו", בתוך <u>חלונות ארדון</u>. ירושלים. ללא ציון עמודים.
 
* [http://jnul.huji.ac.il/heb/ardon.html חלונות ארדון באתר הספרייה הלאומית].
 
* שוורץ, ארתורו. 2003 <u>מרדכי ארדון: צבעי הזמן</u>, בהוצאת מוזיאון ישראל ומוזיאון תל-אביב. עמ' 11-13.
 
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
 
==החלון השמאלי==
החלון השמאלי מציג את השבילים בהם יעלו העמים לירושלים, ככתוב בפסוק: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו (אל הר ה') כָּל הַגּוֹיִם". על כל שביל מופיע הפסוק "לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" בשפה ובאותיות שונות: [[לטינית]], [[יוונית]], [[ערבית]], [[רוסית]] ועוד. הרקע בחלון זה, כבחלון הימני הוא כחול, המבטא את עידן הגאולה.
 
==ראו גם==
* [http://jnul.huji.ac.il/heb/ardon.html הסבר על חלונות ארדון] באתר הספרייה הלאומית
* [http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/picture/atarim/Toursite_form_atar.asp?site_id=15&pic_cat=1&icon_cat=5&york_cat=8&type_id=320 על חלונות ארדון והספרייה הלאומית] באתר עיריית ירושלים
* [http://www.ardon.com האתר הרשמי של האמן]
 
[[קטגוריה:האוניברסיטה העברית בירושלים]]
348

עריכות