הבדלים בין גרסאות בדף "לואיז שץ"

נוספו 16 בתים ,  לפני 11 שנים
מ
בוט החלפות: ארצות הברית; תל אביב; שווייץ; כיסא;
(משלב)
מ (בוט החלפות: ארצות הברית; תל אביב; שווייץ; כיסא;)
[[קובץ:Louise schatz 001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לואיז שץ עם כסאכיסא שחמט]]
[[קובץ:Louise schatz 002.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לואיז ובצלאל שץ]]
[[קובץ:Louise schatz 003.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לואיז שץ בסטודיו]]
את נופי הארץ, הטבעיים והפתוחים וכן העירוניים והמקומיים, שהכירו לה בצלאל וזהרה בטיולים רבים, אהבה (עד גיל מבוגר מאוד נהגה ללכת מביתה ב[[בית שץ]], במרכז העיר, אל הר הזיתים, לחזות בזריחה ולקטוף פטריות.) והם היוו מקור השראה ויצירה לציוריה המופשטים והמדויקים, אשר מזכירים את רוחו של [[פאול קליי]], אך שומרים על אינדיווידואליות ברורה.
 
עיקר עבודותיה בצבעי מים, עבדה גם ב[[קולאז']]ים, [[קיסאין]], עיטורים לספרים ומרשמי [[אמנות שימושית]]. עיטרה בציורי קיר את צים [[שלום (אונייה)]] ו[[תיאודור הרצל (אונייה)]] יחד עם בעלה [[בצלאל שץ]], משרד [[אל על]] בלונדון, תערוכת העשור כחלק מ[[חגיגות העשור למדינת ישראל]] בירושלים, קירות קרמיקה למדרשת עמליה ירושלים וספריית בית העם (זראר בכר כיום) בירושלים. תכננה כלי נחושת שהוצגו בשנת 1954 בטריאנלה העשירית של מילאנו וזיכוה במדליית כסף. זכתה בפרס "מעל לתחרות" עבור מתווי בדים ב[[בית הנכות בצלאל]] ב-1952, פרס בית האמנים בירושלים ע"ש שן 1970. פרס ירושלים לציור לשנת 1973. וכן פרס ע"ש [[מרדכי איש שלום]] על תרומה מיוחדת לאומנות. השתתפה בתערוכות רבות בארץ ובעולם. עבודותיה נמצאות ב[[מוזיאון ישראל]], [[מוזיאון תל- אביב]], [[מוזיאון חיפה לאמנות]] ובאוספים פרטיים ב[[ישראל]], [[ארה"בארצות הברית]], [[אנגליה]], [[שוויץשווייץ]], [[צרפת]] ו[[איטליה]].
לאחר פטירת בעלה, בצלאל בשנת 1978 היא המשיכה להתגורר לצד גיסתה [[זהרה שץ]].
 
271,876

עריכות