אמנות הלניסטית – הבדלי גרסאות

'''[[אמנות]] [[התקופה ההלניסטית]]''' המשיכה וירשה מחד גיסא מאפיינים רבים מ[[אמנות יוון העתיקה|אמנות יוון הקלאסית]], ומאידך גיסא בעלת מאפיינים, דגשים וחידושים היחודייםהייחודיים רק לה. במשך תקופה ארוכה נחשבה האמנות ההלניסטית כנחותה לאמנות הקלאסית, כתקופה של ניוון אמנותי. המחקר המודרני אינו מסכים עם קביעה זו<ref name="metro">[http://findarticles.com/p/articles/mi_m0PAL/is_543_165/ai_n19171096/ Hellenistic bronze sculptures at the Metropolitan Museum: from gods to grotesques]</ref>. האמנות ההלניסטית היא עשירה, מגוונת מאד, ובעלת תפוצה רחבת היקף, כל זאת בזכות התפשטותן של תרבות ואוכלוסיהואוכלוסייה יוונית באזורים נרחבים של אסיה והמזרח התיכון לאחר כיבושיו של [[אלכסנדר מוקדון]]. מקורן של חלק מן היצירות היווניות המפורסמות ביותר בתקופה זו, ביניהן [[ניקה מסמותרקיה]] ו[[ונוס ממילו]].

ראשית התקופה ההלניסטית חזתה בהתפרקותה של האימפריה של אלכסנדר מוקדון למספר מדינות קטנות יותר, בעלות שושלות עצמאיות. בניגוד למקובל [[יוון העתיקה|ביוון הקלאסית]], לא היו ישויות פוליטיות אלו [[עיר מדינה|ערי מדינה]], בעלות משטרים כאלו או אחרים, לעיתיםלעתים דמוקרטים, אלא מדינות אוטוקרטיות שנשלטו ע"יעל ידי מלכים ריכוזיים. ככלי להאדרת שמם נתנו מלכים אלו חסות למפעלי בניה רחבי היקף, כמו גם אפשרו תכנון עירוני בהיקף שלא נראה עד לאותה התקופה. תיכנוןתכנון מסוג זה היה מוכר כבר בעולם היווני העתיק אולם בעבר נטה ה[[תכנון ההיפודאמי]] להתחשב במגבלות הפיזיות בהן נדרש להתבטא. עתה, מששלטו הממלכות ההלניסטיות על שטחים נרחבים יותר, התאפשרה להן בניה במימדיםבממדים גדולים הרבה יותר. ארכיטקטורת התקופה ירשה אף מן המסורת של [[האימפריה הפרסית]] שעל חורבותיה קמה, ושילבה פארקים<ref>[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/225753/garden-and-landscape-design/26244/Historical-development garden and landscape design]</ref> ואזורי פנאי בערים החדשות שנוסדו במהלך התקופה. <br />

דוגמאדוגמה בולטת לארכיטקטורה ההלניסטית היא העיר [[פרגמון]], בירתה של [[השושלת האטלידית]]. מרכזה של העיר, אשר תחילתו במצודה על ה[[אקרופוליס]], הפך תחת השליטים האטילידים לקומפלקס ארכיטקטוני ענק. [[אגורה (מקום כינוס)|האגורה]] הממוקמת בדרום גבעת האקרופוליס, מוקפת במבני [[סטואה]], ומהווה נקודת התחלה לרחוב החוצה את כל האקרופוליס מדרום לצפון. ממזרח לרחוב נמצאים המבנים האדמיניסטרטיבים, הפוליטיםהפוליטיים והצבאיים של הממלכה, ואילו ממערב עומד קומפלקס פולחני שבראשו [[מזבח פרגמון]] המפואר. זה היה מעוטר באפריז ''הגיגטומכיה'' המתאר את מלחמתם של ה[[טיטנים]] באלי ה[[אולימפוס]]. המזבח, הנמצא כיום ב[[מוזיאון פרגמון]] ב[[ברלין]], הוא אחת מיצירות המופת המוכרות ביותר של האמנות ההלניסטית. דוגמאדוגמה מפורסמת נוספת לבניה הענקית של התקופה הוא [[הקולוסוס מרודוס]].

מספר עקרונות בולטים בפיסול ההלניסטי היו הפיסול ההיקפי, המאפשר לצפות בפסל מכל כיוון, השימוש המיומן בבדים ובגדים (וראו לדוגמאלדוגמה את גלימתה של [[ניקה מסמותרקיה]]), נתינת תשומת לב לפרטים ואימוצן של הבעות פנים, פוזות גמישות ותנועות מעודנות בעיצוב הדמויות. אולם מעל לכל ביקש הפיסול ההלניסטי לבטא נרטיב מסוים, להשרות על הצופה תפיסה או אטמוספירה כלשהי. הדבר בולט במיוחד בכל הנוגע לפורטרטים - הדגש הוא על ביטויין של תכונה אחת או יותר של הדמות המתועדת, ולאו דווקא תיעוד אמיתי ומציאותי שלה. יותר מבעבר, הופכים מוטיבים המוניים או עממיים לנושאים המקובלים לפיסול<ref name="metro" />. נשים, ילדים, בעלי חיים וסצינות ביתיות מופיעים בפסלים אשר עיטרו את בתי העשירים ברחבי העולם ההלניסטי. <br />

אולם לצד דעיכתם של מרכזי הייצור המסורתיים ביוון, עדין השתמרו בתקופה ההלניסטית מסורות קלאסיות רבות במרכזים חדשים, במיוחד ב[[כרתים]] ובדרום [[איטליה]]. אלו עתידים להשפיע על הקרמיקה הרומית. כמו כן, עקב כינונן של המדינות ההלניסטיות ברחבי המזרח התיכון, גם תפוצת הכלים ההלניסטים רחבה יותר מבעבר, ותדירות הופעתם בממצא הארכיאולוגיהארכאולוגי עולה גם כן.

התקופה ההלניסטית היא הראשונה לחזות בייצור סדרתי של כלי זכוכית. בעוד שבעבר היו כלים אלו כלי מותרות עבור האליטות החברתיות, לראשונה הופכת הזכוכית לחומר הנגיש לשכבות רחבות יותר באוכלוסיהבאוכלוסייה. שיטת הייצור הנפוצה ביותר היתההייתה שיטת הליבה, שיטה קדומה בה זכוכית מותכת נוצקת על ליבה בצורת הכלי הרצוי המסולקת לאחר התקררות הכלי. בתקופה ההלניסטית מתבססת גם שיטת יצור נוספת, שיטת ההתכה בתבנית<ref>[http://www.eretzmuseum.org.il/main/site/index.php3?page=25 מוזיאון ארץ-ישראל: ביתן הזכוכית]</ref>, שבה נעשה שימוש בתבניות על מנת לטבוע את צורת הכלי. שיטת יצור זו מאפשרת את תפוצתם הרחבה של סגנונות חדשים רבים, דוגמת "זכוכית הפסיפס", ה[[מילפיורי]].