קריאת שפתיים – הבדלי גרסאות

מ
בוט החלפות: הוויזואלי;
מ (בוט החלפות: הוויזואלי;)
כל [[פונמה|צליל לשוני]] הוא בעל תנוחה מסוימת של הפנים וה[[פה]] (viseme), אך פונמות רבות חולקות את אותה תנוחת פנים ופה, כך שלא ניתן להבדיל ביניהן באופן חד משמעי מתוך המידע הוויזואלי לבדו. מסיבה זאת לא ניתן לראות צלילים ש[[בסיס חיתוך|בסיס החיתוך]] שלהם הוא בתוך הפה או הגרון; זוגות של עיצורים קוליים ובלתי קוליים נראים זהים, כגון /p/ ו-/b/, /k/ ו-/g/, /t/ ו-/d/, /f/ ו-/v/, והוא הדבר גם לצלילים מאונפפים (nasalization). לפיכך, קוראי דיבור חייבים להשתמש ברמזים נוספים מהסביבה ומן ההקשר על מנת להבין את הנאמר.
 
אנשים עם [[ראייה]] ושמיעה נורמליים עושים שימוש בלתי מודע במידע מתנועות השפתיים והפנים על מנת לסייע להבנה השמיעתית, ואנשים הדוברים שפה באופן שוטף מסוגלים לקרוא שפתיים במידה מסוימת. יחד עם זאת, עיקר השימוש בטכניקה נעשה על ידי אנשים [[לקות שמיעה|חרשים וכבדי שמיעה]] ככלי נוסף לתקשורת עם אנשים בעלי שמיעה תקינה. אנשים בעלי שרידי שמיעה והנעזרים ב[[מכשיר שמיעה|מכשירי שמיעה]] מסתייעים גם בערוץ השמיעתי בקריאת דיבור, אך קוראי דיבור שגדלו כחרשים ייתכן ולא שמעו מעולם את השפה הדבורה, ואינם דוברים מיומנים שלה, מתקשים יותר בפענוח המידע הויזואליהוויזואלי בקריאת דיבור, ועליהם ללמוד באופן שיטתי את תנוחות הפנים של כל פונמה.
 
קריאת דיבור דורשת ריכוז רב ועשויה להיות מעייפת מאוד. קל יותר לקרוא דיבור כשהנאמר הוא ביטוי נפוץ (כמו ביטויי ברכה: שלום, להתראות, מזל טוב) מאשר ביטויים המופיעים מבודדים ללא מידע תומך, כמו למשל שם של אדם שלא פגשת לפני כן. יתר על כן, קל יותר לקרוא שפתיים של אדם מוכר שתנועות פניו מוכרות, מאשר של אדם שפגשנו זה עתה.
271,876

עריכות