סער ופרץ – הבדלי גרסאות

[[תמונה:John Henry Fuseli - The Nightmare.JPG|שמאל|ממוזער|300px|'''חלום בלהות''' ([[1781]]), ציור מאת הצייר יוהןיוהאן היינריך פיסלי (ג'ון הנרי פיוזלי), צייר בריטי ממוצא גרמני-שווייצי המזוהה עם זרם הסער והפרץ.]]

'''הסער והפרץ''' (ב[[גרמנית]] '''Sturm und Drang''', נהגה '''שְטוּרְם אוּנְט דְרָאנְג'''; נקרא בעברית גם "הסער והדחף") הוא שמה של תנועה ספרותית, פילוסופית ואמנותית [[גרמניה|גרמנית]] שהתקיימה בערך בין שנות השישים ושנות השמונים של [[המאה ה-18]]. הסער והפרץ התבטאו בכך שניתן ביטוי עז וחופשי לתחושות סובייקטיביות אישיות, ובעיקר לרגשות קיצוניים, כתגובת-נגד ל[[רציונליזם]] הכובל של [[עידן האורות|ההשכלה]] ותנועות אסתטיות דומות. הפילוסוף [[יוהןיוהאן גאורג האמאן]] נחשב למייצג האידאולוגיה של השטורם אונד דראנג, ו[[יוהןיוהאן וולפגנג פון גתה]] היה מתומכיה החשובים, אף כי מאוחר יותר הוא ו[[פרידריך שילר|שילר]] הרחיקו את עצמם מעל התנועה, ובכך החלו את מה שייקרא מאוחר יותר "[[קלאסיציזם של ויימאר]]".

עם הזמן הפך זרם השטורם אונד דראנג מזוהה עם ספרות או מוזיקה, שנועדו לעורר בקהל חלחלה ולהביאו לכדי רגשות קיצוניים. עם הזמן התפזר והתגלגל בקלאסיציזם של ויימאר ובסופו של דבר ב[[רומנטיקה]] המוקדמת, שבה שולבו גם מטרות פוליטיות וחברתיות (התנגדות לרודנות ולמגבלות על החופש האנושי) עם יחס דתי ממש לכל דבר הקשור בטבע.<ref>Pascal, Roy. (Apr., 1952). ''The Modern Language Review'', Vol. 47, No. 2. pp. 129-151. pg. 32</ref> מתנהל כיום ויכוח אלו יצירות יש לכלול בקאנון של הסער והפרץ ואלו יש להשמיט ממנו; המצמצמים מבקשים לכלול בכינוי זה רק את [[גתה]], [[יוהןיוהאן גוטפריד הרדר|הרדר]], [[יאקוב מיכאל ריינהולד לנץ|לנץ]] ואת המחברים, שהושפעו מהם במישרין וכתבו יצירות בדיוניות וכתבים [[פילוסופיה|פילוסופיים]] בין 1770 וראשית שנות השמונים של המאה ה-18.<ref>שם, עמ' 129</ref> על פי הגרסה המרחיבה, הסער והפרץ היה זרם ספרותי שאין לנתקו מן ההתפתחויות בנות-זמנו בתחום הפרוזה, השירה והדרמה, והשפעתו הישירה ניכרת בכל המרחב הדובר-גרמנית עד סוף המאה ה-18.

השפעות פילוסופיות ותאורטיות חשובות על תנועת הסער והפרץ בספרות כוללות את [[יוהןיוהאן גיאורג האמאן]] (ובעיקר חיבורו משנת [[1762]], Aesthetica in nuce. Eine Rhapsodie in kabbalistischer Prose, "אסתטיקה על רגל אחת. רפסודיה בפרוזה קבלית") ואת [[יוהןיוהאן גוטפריד הרדר]], שניהם בני העיר [[קניגסברג]] ושניהם עמדו במגע עם [[קאנט]]. כתבים תאורטיים חשובים בנושא שטורם אונד דראנג פרי עטם של המחזאים עצמם כוללים את Anmerkungen übers Theater ("הערות על התיאטרון") מאת לנץ, ואת Von deutscher Baukunst ו-Zum Schäkespears Tag ("על האדריכלות הגרמנית" ו"בעניין יומו של שייקספיר") מאת [[גתה]]. המסמך החשוב ביותר מן התקופה היה הספר שנכתב ב-[[1773]], Von deutscher Art und Kunst. Einige fliegende Blätter ("על האמנות והאוּמנות הגרמניות: כמה עמודים תלושים"), קובץ [[מסה (חיבור עיוני)|מסות]] שכלל רשימות של הרדר על שייקספיר ועל "אוסיאן" של [[ג'יימס מקפרסון]], וכן מאמרים מאת גתה, [[פאולו פריזי]] (בתרגום מאיטלקית) ו[[יוסטוס מזר]].

סימפוניה מס' 25 של מוצרט שונה מרובן המכריע של הסימפוניות הקלאסיות בכך שהיא כתובה בסולם מינורי (מלבדה כתב מוצרט רק סימפוניה אחת בסולם מינורי: הסימפוניה ה-40, גם היא בסול מינור). מלבד הסולם, ניכרים בסימפוניה מאפיינים אחרים של הסגנון, כמו כתיבה סינקופלית ומנגינות זוויתיות, המתקשרים לסגנון הסער והפרץ.<ref>Wright, Craig and Bryan Simms. (2006) Music in Western Civilization. Belmont: Thomson Schirmer. Pg. 423 </ref> על כל פנים, הייצוג המוזיקלי של עצבנות וסערת-נפש (עם מעברים חדים לנושאים רגועים יותר), וכן הכתיבה החדשנית-לזמנה מבחינה הרמונית ותזמורתית, מעידים על השפעתו של המלחין [[יוהןיוהאן בפטיסט ונהאל]] וכתיבתו הנעה בין קיצונויות רגשיות, יותר מאשר על הצטרפות מודעת לסגנון אמנותי מסוים.