הלוויה ממלכתית – הבדלי גרסאות

‏‏במדינת ישראל, מתבצעות הלוויות ממלכתיות על פי [[נוהל חבצלת|נוהל "חבצלת"]]. הנוהל קובע כי קיימים אישים אשר זכאים באופן אוטומטי להלוויה ממלכתית: [[נשיא המדינה]] (בהווה ובעבר); [[ראש ממשלה|ראשי ממשלה]] בהווה ובעבר; [[יושב ראש הכנסת|יושבי ראש הכנסת]] (בהווה ובעבר); [[שר]] מכהן; [[נשיא בית המשפט העליון]]. בנוסף, מתיר החוק לממשלה או לועדתלוועדת השרים לענייני סמלים וטקסים לקבוע הלוויה ממלכתית לאישים נוספים. בדרך כלל מדובר באישי ציבור ידועים אשר לא כיהנו באחד התפקידים המאפשרים להם הלוויה ממלכתית, כמו למשל [[חנה סנש]] או [[טדי קולק]]. עם זאת, במקרים אחרים נתבעות הלוויות ממלכתיות גם למתים אשר מתו באופן סמלי, בלי שהיו עצמם אישי ציבור או שתרמו באופן מיוחד לחברה‏‏<ref>‏כך, למשל תבעה חברת הכנסת [[נדיה חילו]] כי תבוצע הלוויה ממלכתית לילדה [[רוז פיזם]]‏, שמקרה היעדרותה, הירצחה וההתעללות בה זכו להד ציבורי והיא הפכה לסמל לסבלם של ילדים העוברים התעללות והזנחה [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/786/042.html]. פיזם נקברה בצרפת, אך בהלוויה השתתפו נציגי הקהילה היהודית, נציג הסוכנות, נציגת הקונוסוליה ונציגת משטרת ישראל[http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3600344,00.html]</ref>, למשל במקרה של קורבנות אירועי טרור. [[צה"ל]] הוא האחראי בעיתות שלום לארגון הלוויה.