צבי אריה סלור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ [גירוש תל אביב |
מ תקלדה |
||
שורה 22:
ב[[מרס]] [[1917]] בעת מלחמת העולם הראשונה, עם התקדמות ה[[בריטניה|בריטים]], הוטלה גזירת גירוש על 9000 יהודי תל אביב ו[[יפו]]. בתל אביב הוקם וועד הגירה מרכזי בראשות [[מאיר דיזנגוף]] שתפקידו היה לסייע לוועדי ההגירה המקומיים בקליטתם ובטיפולם במגורשים. רבים העדיפו להגיע לכפר סבא בגלל קרבתה לתל אביב. בחירה זו התבררה עד מהרה כטעות. במושבה היו רק כמה עשרות תושבים שלא יכלו לקלוט את המגורשים שמספרם הגיע למעלה מ-1200 נפש. לא היו מקומות דיור, תעסוקה, מזון ותנאי תברואה. המגורשים בנו סוכות ביער ה[[אקליפטוס|אקליפטוסים]] המוכר כיום בכפר סבא כ"יער אוסישקין".
סלור נטל על עצמו לטפל במגורשים. הוא בנה בית חולים מאולתר וטיפל בחולי ה[[מלריה]] ו[[טיפוס הבטן]] שהיו נפוצים בגלל תנאי ההגיינה הירודים וחוסר במים זורמים. הוא טיפל ללא תמורה כספית ואף קנה בכספו חיטה בכפרים הערביים הסמוכים.
המחלות עשו שמות במגורשים. 248 גברים נשים וטף נפטרו ונקברו בבית הקברות שהוא היום בית הקברות הצבאי וגן הזיכרון. במקום רק 47 מצבות, ברובן אנונימיות.
השלטונות ה[[בריטניה|בריטים]] דרשו מסלור להציג תעודה של רופא מוסמך שלא היתה ברשותו. בשנת [[1926]] בהיותו בן 51 יצא ל[[ז'נבה]] להשלים את לימודי הרפואה. הוא חזר לכפר סבא כרופא מוסמך וביקש לפתוח שוב את מרפאתו. משנתקל בקשיים עזב שוב ל[[מרוקו]] ועבד ב[[מקנס]] וב[[קזבלנקה]]. ב[[מאי]] [[1946]] חזר שוב ארצה. ב-[[16 ביוני]] [[1946]] נהרג בנו, יחיאל סלור ב"ליל הגשרים" ב[[פיצוץ גשר א-זיב]]. ד"ר סלור המשיך לעסוק ברפואה עד פטירתו ונקבר ב[[פתח תקוה]].
==לקריאה נוספת==
| |||