מדינת אירלנד החופשית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: הקובץ Irish_farthing_coin_(obverse).png הוסר מכיוון שנמחק מוויקישיתוף על ידי Abigor עם הסיבה: In category Copyright violations |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{היסטוריה של אירלנד}}
'''מדינת אירלנד החופשית''' (ב[[אנגלית]]: '''Irish Free State''' וב[[גאלית אירית|גאלית]]: '''Saorstát Éireann''') הוא שמה של צורת הממשל במדינה הקרויה היום [[אירלנד|הרפובליקה של איירה]] (Éire)
המדינה החליפה שתי צורות ממשל חופפות - "אירלנד הדרומית" מדינה [[דה יורה]], אשר הוקמה בעקבות "חוק הממשלה האירית" משנת [[1920]], ו"נשלטה" על ידי ממשלה זמנית בראשותו של קולינס, ו"הרפובליקה האירית" מדינה [[דה פקטו]] אשר לא זכתה להכרה בינלאומית, אשר נוצרה על ידי הפרלמנט האירי העצמאי, ה
==רקע היסטורי==
[[תמונה:Eamon de Valera c 1922-30.jpg|ממוזער|שמאל|150px|[[אמון דה ואלירה]]]]
[[תמונה:Portrait of Micheál Ó Coileáin.jpg|ממוזער|שמאל|150px|[[מייקל קולינס]] ]]
בשנת [[1918]] היו הפרלמנטים של [[ממלכת בריטניה הגדולה]] ושל [[אירלנד]] מאוחדים, בעקבות "[[חוק האיחוד של 1800|חוק האיחוד"]] משנת [[1800]], אשר צירף את אירלנד אל [[בריטניה הגדולה]], וקצב מספר מושבים בפרלמנט למחוזות איריים. בבחירות שנערכו בשנה זו זכו ב-73 מתוך 105 המקומות צירי [[שין פיין]] מפלגה לאומנית אירית, אשר שמה לה למטרה לפרק את האיחוד ולהכריז על [[רפובליקה]] אירית עצמאית, בהנהגתו של [[אמון דה ואלירה]].
בינואר [[1919]] התכנסו אלה מן הצירים אשר לא היו במעצר ב[[דבלין]], והכריזו על פרלמנט אירי עצמאי בשם ה[[
ברור היה כי הבריטים לא יסכימו לפתרון הקיצוני, לו הטיף דה ואלירה, יצירת רפובליקה אירית על מלוא שטחו של האי. דה ואלירה סירב להצטרף למגעים, בטענה כי כראש המדינה עליו לשאת ולתת רק עם ראש המדינה שמולו, המלך [[ג'ורג' החמישי]], והסמיך את המשלחת האירית להגיע לכל הסכם שיהיה ראוי בעיניה. בפועל היה ה-IRA קרוב להתמוטטות, עת החלו המגעים להפסקת האש, ולא הייתה כל אופציה צבאית ריאלית להמשך הלחימה. דה ואלירה ידע זאת היטב, אך לא רצה לתת ידו לפשרה ההיסטורית.
החוזה האנגלו־אירי שהיה תוצאת המגעים הניב את התוצאה הצפויה. "דרום אירלנד" הפכה ל[[דומיניון]] בריטי, מעמד הנחות מזה של מדינה עצמאית, כאשר לבריטניה נותרה יד במדיניות החוץ והביטחון של המדינה החדשה, וכן נותרו מספר בסיסי צי בריטיים על שטחה. המחוזות הצפוניים של המדינה באזור [[אלסטר]], בהם היה רוב ל[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]] הופרדו ממנה, ונותרו חלק מבריטניה הגדולה. היה זה פחות בהרבה מציפיות הרפובליקנים הקנאים בראשות דה ואלירה, אך היה זה הרבה יותר מכל צורה של "שלטון בית" שהוצעה לאירים על ידי האנגלים מאז החלו הדיונים בנושא זה בסוף [[המאה ה-19]] על ידי [[צ'ארלס סטיוארט פרנל]] וראש ממשלת בריטניה [[ויליאם יוארט גלאדסטון]]. המדינה החדשה
==המבנה המדיני והחוקתי של המדינה האירית החופשית==
מבנה המדינה החדשה הוגדר בשני מסמכים - בהסכם האנגלו־אירי וב"חוק החוקה של מדינת אירלנד החופשית". היה מדובר ב[[מונרכיה קונסטיטוציונית]], הנשלטת על ידי [[מלך אנגליה]], ולה פרלמנט בן שני בתים,
▲מבנה המדינה החדשה הוגדר בשני מסמכים - בהסכם האנגלו־אירי וב"חוק החוקה של מדינת אירלנד החופשית". היה מדובר ב[[מונרכיה קונסטיטוציונית]], הנשלטת על ידי מלך אנגליה, ולה פרלמנט בן שני בתים, הדאיל, והסנאט. למדינה הייתה ממשלה שנקראה "המועצה המבצעת" ובראשה עמד "נשיא המועצה המבצעת" שמעמדו היה כשל ראש ממשלה. המלך יוצג על ידי [[מושל כללי]] אשר החליף את ה[[משנה למלך]] שהיה מקובל בטרם הוכרזה המדינה, ולמעשה מאז [[ימי הביניים]].
==שבועת הנאמנות==
כמקובל במדינות שהיו דומיניון בריטי, נדרשו חברי הפרלמנט להישבע למלך שבועת נאמנות אישית. שבועת הנאמנות האירית הייתה שונה מזו של דומיניונים אחרים. היא הורכבה משני יסודות - הראשון: שבועת נאמנות למדינה האירית החופשית, והשני, שבועת נאמנות למלך האנגלי, ג'ורג' החמישי, יורשיו וממשיכיו. האלמנט השני סויג בשני אופנים - הייתה זו שבועה ל"מלך אירלנד", ולאו דווקא למלך בריטניה, ושנית, שבועה זו הייתה של נאמנות למלך בהקשר לתפקידיו על פי ההסכם האנגלו־אירי, ולא על פי השלטון האנגלי לפני ההסכם. שבועה זו נוסחה בעיקר על ידי מייקל קולינס.
שורה 27 ⟵ 25:
==צפון אירלנד==
{{ערך מורחב|היסטוריה של צפון אירלנד}}
החוזה האנגלו־אירי אמנם דיבר על מדינה אירית ולה שלושים ושניים מחוזות, אך הורה כי ששת המחוזות הצפוניים, בהם רוב פרוטסטנטי (בניגוד לעשרים ושישה המחוזות הדרומיים בהם רוב [[נצרות קתולית|קתולי]], אשר היוו מדינה נפרדת על פי "חוק הממשלה האירית" משנת [[1920]]), יוכלו לפרוש מן המדינה אם רצונם בכך. מחוזות אלו לא חיכו זמן רב, והודיעו על פרישתם מיד לכשהתאפשר הדבר.
==מלחמת האזרחים האירית==
קבלת ההסכם על ידי קולינס וגריפית החלה את מלחמת האזרחים האירית, תחילה ב[[קרב דבלין|קרבות רחוב בדבלין]] ונמשכה בדרום ובמערב אירלנד בין יוני [[1922]] ואפריל [[1923]]. דה ואלירה פרש מתפקידיו מיד עם שובה של המשלחת, ועמד בראש מתנגדי ההסכם. הוא ניסה להיבחר מחדש, אך נכשל בכך וארתור גריפית נבחר לנשיא. מייקל קולינס נבחר על ידי גוף בשם "הפרלמנט של דרום אירלנד" אשר הוקם על ידי החוק משנת [[1920]], לראש הממשלה הזמנית. בשלב זה שלטו באירלנד שתי ממשלות. זו הזמנית, בראשות מייקל קולינס, וזו של
▲קבלת ההסכם על ידי קולינס וגריפית החלה את מלחמת האזרחים האירית, תחילה ב[[קרב דבלין|קרבות רחוב בדבלין]] ונמשכה בדרום ובמערב אירלנד בין יוני [[1922]] ואפריל [[1923]]. דה ואלירה פרש מתפקידיו מיד עם שובה של המשלחת, ועמד בראש מתנגדי ההסכם. הוא ניסה להיבחר מחדש, אך נכשל בכך וארתור גריפית נבחר לנשיא. מייקל קולינס נבחר על ידי גוף בשם "הפרלמנט של דרום אירלנד" אשר הוקם על ידי החוק משנת [[1920]], לראש הממשלה הזמנית. בשלב זה שלטו באירלנד שתי ממשלות. זו הזמנית, בראשות מייקל קולינס, וזו של הדאיל, בראשות גריפית. למרבה האבסורד היו חברי הגוף המחוקק של שתי הממשלות אותם אנשים ממש. הדאיל אישר ברוב קטן את ההסכם האנגלו־אירי. עם אישור ההסכם (ברוב של 64 נגד 57 מתנגדים בראשות דה ואלירה), פרש דה ואלירה והחל נלחם בפועל כנגד חסידי ההסכם.
בתחילת המלחמה, היה צבא המדינה האירית החופשית בעמדה נחותה לעומת ה-IRA הן מבחינת כוח האדם והן מבחינת החימוש. בפועל, היה הצבא בעל שרשרת פיקוד ראויה יותר, וה-IRA היה כמעט ללא שרשרת פיקוד, וניהל מלחמה שהייתה הגנתית בעיקרה.
שורה 42 ⟵ 39:
==מדינת אירלנד החופשית במציאות==
===ממשל===
[[תמונה:Stamp irl 1922 2N6se.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[בול]] עם דיוקנו של [[ג'ורג' החמישי]], והחותמת Saorstát Éireann 1922 - "מדינת אירלנד החופשית" ב[[גאלית אירית]] ]]
[[קובץ:Irish Free State passport.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דרכון של מדינת אירלנד החופשית]]
שתי מפלגות פוליטיות עיקריות משלו במדינה האירית החופשית. האחת Cumann na nGaedhael, מפלגתם של קוסגרייב וחסידי ההסכם, אשר שלטה במדינה עד שנת [[1932]]. השנייה Fianna Fáil (חיילי הגורל) בראשותו של דה ואלירה אשר קיבלה את השלטון באופן דמוקרטי בשנת [[1932]].
===התפתחות חוקתית===
מייקל קולינס תיאר את ההסכם האנגלו־אירי כ"חירות להשיג את החירות". למעשה ההסכם העניק למדינה את רוב הסמלים, הכוחות החוקיים והתפקידים של מדינה ריבונית, לרבות [[דמוקרטיה]] [[פרלמנט|פרלמנטרית]], ממשלה, מוסדות שיפוטיים, ו[[חוקה]] כתובה שהיה בידי המדינה האירית החופשית לשנותה. על אלו היו מספר מגבלות:
* המלך האנגלי נותר ראשה הרשמי של המדינה.
* לממשלת בריטניה נותר תפקיד בקביעת המדיניות באירלנד. תפקיד המושל הכללי, נציגו של המלך, אשר קיבל את הוראותיו מן הממשלה הבריטית, הותיר לו זכות וטו על כל חקיקה אירית מקומית.
* לאזרחי המדינה הייתה אזרחות של דומיניון, ולא אזרחות אירית, והיה צורך בחותמתו של המלך על כל המסמכים הרשמיים.
כל זאת השתנה
המדינה המשיכה בדרכה אל העצמאות כאשר החלה לקבל האמנתם של [[שגריר|שגרירים]], דבר שלא נעשה על ידי אף דומיניון לפניהם. אירלנד רשמה את ההסכם האנגלו־אירי ב[[חבר הלאומים]] כמסמך בינלאומי רשמי, על אף התנגדותה של בריטניה שהתעקשה בכך שמדובר בעניין בריטי פנימי.
שורה 64 ⟵ 58:
בשנת [[1929]] פגע [[המשבר הכלכלי העולמי של 1929|המשבר הכלכלי העולמי]] אף באירלנד. במשך שלוש שנים נאבק קוסגרייב לייצב את כלכלת המדינה, אך בבחירות בשנת [[1932]] סר חינו בעיני הבוחרים (במיוחד בשל מצבה של הכלכלה) והוא הוחלף בדה ואלירה.
כאשר קיבל דה ואלירה את תפקיד נשיא המועצה המבצעת (המקביל, כאמור, לתפקידו של ראש הממשלה), לאחר שמפלגתו, פאינה פאיל, זכתה בבחירות בשנת [[1932]], המשיך בצעדים אלו. ללא כל אפשרות בריטית להצר את צעדיו, ביטל את שבועת הנאמנות, את הסנאט, את הייצוג לאוניברסיטאות
==סופה של מדינת אירלנד החופשית==
בשנת [[1937]] החליף דה ואלירה את החוקה משנת 1922 שניסח מייקל קולינס, בחוקה שהוא עצמו ניסח. בחוקה החדשה, שנתקבלה ב-[[29 בדצמבר]] אותה שנה, הוא קרא למדינה החדשה Éire (איירה), ויצר תפקיד חדש, נשיא אירלנד, אשר החליף את המושל של המדינה האירית החופשית. חוקתו של דה ואלירה לא הכירה בחלוקתה של אירלנד לצפון ולדרום, אך קיבלה אותה כעובדה. החוקה נתנה גם מעמד מיוחד
▲בשנת [[1937]] החליף דה ואלירה את החוקה משנת 1922 שניסח מייקל קולינס, בחוקה שהוא עצמו ניסח. בחוקה החדשה, שנתקבלה ב-[[29 בדצמבר]] אותה שנה, הוא קרא למדינה החדשה Éire (איירה), ויצר תפקיד חדש, נשיא אירלנד, אשר החליף את המושל של המדינה האירית החופשית. חוקתו של דה ואלירה לא הכירה בחלוקתה של אירלנד לצפון ולדרום, אך קיבלה אותה כעובדה. החוקה נתנה גם מעמד מיוחד לכנסייה הקתולית, אך הכירה בזכויותיהן של אמונות אחרות, ובמיוחד הדת ה[[הכנסייה האנגליקנית|אנגליקנית]] והדת ה[[יהדות|יהודית]]. בשנת [[1948]] הפכה המדינה לרפובליקה על ידי יורשיו של דה ואלירה.
{{ערך מומלץ}}
| |||