גוסטב שרדר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תקלדה
תקלדה
שורה 15:
בשבת ה-[[27 במאי]] הגיעה הספינה ל[[הוואנה]] שבקובה ואולם נשיא קובה [[פדריקו לרדו ברו]] [http://en.wikipedia.org/wiki/Federico_Laredo_Br%C3%BA] התערב בעצמו בעניין והכריז כי קובה לא תיתן מקלט לפליטים וכי הם אינם רשאים לרדת לחוף. לאחר מסע ומתן בין נציגי [[הג'וינט]] היהודי לבין שלטונות קובה שלא צלח, ולאחר הגשת בקשה לחניה בארצות הברית שלא אושרה, נאלצה הספינה לחזור ל[[אירופה]].
 
רב החובל שרדר האט את מסע הספינה, בסרבו לחזור לגרמניה עד אשר ימצא מקום מבטחים לנוסעיו היהודים. הוא אפילו תכנן לתת לספינה להגרר אל חופי [[אנגליה]] ולהתנפץ עליהם, בכוונה לאלץ את השלטונות הבריטיים לקלוט את הפליטים בארצם. לבסוף נמצא פתרון ונוסעים הורשו לרדת לנמל [[אנטוורפן]] ב[[בלגיה]]. רוב הנוסעים ירדו בבלגיה וחלקם באנגליה (מלבד חלק מהם שהיו בעלי רישיונות תקפים ונשארו בקובה. מבלגיה עבר חלק מן הנוסעים ל[[הולנד]] ול[[צרפת]] וחלקם נשאר בבלגיה. לאחר המלחמה התברר כי עם כיבוש הארצות בהם ירדו הנוסעים נשלח חלקם למחנות ההשמדה. על פי מחקר שנערך בשנת [[2007]] כ-254 מנוסעי הספינה ניספו ב[[השואה|שואה]].
 
בשנת [[1957]] הוענק לגוסטב שרדר על ידי ממשלת [[מערב גרמניה]] צלב ההצטיינות הפדרלי [http://en.wikipedia.org/wiki/Bundesverdienstkreuz] על פועלו למען נוסעי הספינה. שנתיים לאחר מכן בשנת 1959 הלך גוסטב שרדר לעולמו.