סקליג מייקל – הבדלי גרסאות

{{אתר מורשת עולמית|

|שם=סקליג מייקל

|כתובית=בתי הכוורת בסקליג מייקל

|מדינה={{דגל|אירלנד}} [[אירלנד]]

|מפה=[[קובץ:Skelligssatmap HEB.jpg|250px]]<br /><br />{{מפת מיקום|מדינה=אירלנד|שם=סקליג מייקל |אורך=-10.533333|רוחב=51.766667|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=אתר היסטורי}}

}}

'''סקליג מייקל''' ([[אירית]] '''Sceilig Mhichíl''' - "סלע מיכאל"; [[אנגלית]] '''Skellig Michael''') הוא האי הגדול בקבוצת [[איי סקליג]] המונה שני איים. האי האחר הוא סקליג הקטן (Little Skellig), ועל כן ידוע סקליג מייקל גם בשם "סקליג הגדול" (Great Skellig).

 

האי שימש כמרכז חשוב לנזירים אירים במשך מאות שנים, ומנזר [[קלטים|קלטי]] נבנה בו סמוך לפסגתו. הנזירים התגוררו ב"בתי כוורת" המכונים ביחיד "קלוכן" (Clochán) ואשר הוקמו על מורדותיו התלולים של האי הסלעי. בשל הקושי בהגעה אל סקליג מייקל, השתמרו הממצאים שבו באורח יוצא דופן, והם ממחישים את אורח חייהם של הנוצרים המוקדמים באירלנד. מרכז מבקרים המכונה "החוויה של סקליג" (The Skelling Experience) פועל על החוף שמול האי ומספק מידע אודותיו.

 

האי ממוקם במרחק של 11.6 ק"מ ממערב לחופי [[מחוז קרי]] בדרום-מערב [[אירלנד]]. שכבות הסלע מהן עשוי סקליג מייקל נוצרו לפי 400 מיליון שנים, ולפני 200 מיליון שנה התרומם האי מעל לפני הים.

 

בתהליכי תזוזה ושחיקה שנמשכו מיליוני שנים נוצר במרכזו של האי הקטן אוכף בגובה של 130 מטר המכונה "אוכפו של הצלוב" (Christ's Saddle). אוכף זה חוצץ בין שתי פסגותיו של האי - האחת צפונית-מזרחית לו והנישאת לגובה של 185 מטר, והשנייה בגובה של 218 מטר נמצאת בצידו הדרום-מערבי של האוכף.

 

 

האגדה מייחסת את ייסודו של המנזר ל[[פינן הקדוש]] שחי במאה ה-6 והוא נזכר לראשונה בכתובים בסוף המאה ה-8. מסמך זה שנכתב ביישוב [[טאלט]] (אנגלית Tallaght; אירית Tamhlacht) מאזכר את מותו של הנזיר סיבני (Suibni) שהתגורר במנזר, ובהתחשב בעובדה שטאלט שוכנת סמוך ל[[דבלין]] בצידה האחר של אירלנד, ניתן להסיק כי המנזר בסקליג מייקל היה מוסד ידוע ומבוסס.

ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] התדרדרו תנאי המחיה בחוף ה[[האוקיינוס האטלנטי|אטלנטי]] של אירלנד במידה כזו, שמגורים במנזר משך כל השנה היו ככל הנראה לבלתי אפשריים. הסיבה להרעת התנאים קשורה בהתקררות אקלימית שהחלה בשנת [[1200]] לערך, ואשר אילצה את הנזירים למצוא מקלט ב[[באלינסקליגס]] (אנגלית Ballinskelligs; אירית Baile na Sceilge) שעל חופי אירלנד הסמוכים לאי. מאז לא שב המנזר להיות מיושב בידי נזירים באופן קבוע, הן בשל שינויי האקלים והן בשל כך שהכנסייה באירלנד החלה עוברת מדגם נזירי למבנה של [[דיוקסיה]] קהילתית.

 

הנזירים שהתיישבו בבאלינסקליגס המשיכו לתחזק את המנזר על האי ולעשות בו שימוש, ככל הנראה בחודשי הקיץ, והיו גם עולי רגל שביקרו באי. ב-[[1578]] החרימה המלכה [[אליזבת הראשונה]] את האי מידיהם של הנזירים והוא עבר לבעלות חילונית עד לשנת [[1820]]. באותה שנה רכשה החברה לשימור ולפיתוח נמל דבלין את האי והקימה עליו שני מגדלורים, והאי שוב יושב על ידי מפעיליהם. אחד משני המגדלורים פועל עד היום, אם כי הוא שופץ בשנות השישים של [[המאה ה-20]] ומאז [[1980]] הוא פועל באופן אוטומטי.

 

ב-[[1986]] נערכו באי מספר עבודות שחזור והוקם משרד תיירות רשמי האחראי לאי, אך תנועת המבקרים אליו מוגבלת בשל החשש לפגיעה בממצאיו. האי הוכרז בשנת [[1996]] כ[[אתר מורשת עולמית]].

 

{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Skellig Michael|תצוגה=סקליג מייקל}}

* [http://ark.cdlib.org/ark:/13030/ft1d5nb0gb/ The Forgotten Hermitage of Skellig Michael]

 

{{תבנית:אתרי מורשת עולמית באירלנד}}

[[קטגוריה:אירלנד: אתרי מורשת עולמית]]

 

[[ru:Скеллиг-Майкл]]

[[sh:Skellig Michael]]

[[sv:Skellig Michael]]

[[vi:Skellig Michael]]