הבדלים בין גרסאות בדף "מערת קבורה"

הוסרו 69 בתים ,  לפני 10 שנים
תחילת שכתוב
(תחילת שכתוב)
בתקופות הקדומות רווחה ה[[קבורה]] ב[[מערה|מערות]].
[[תמונה:Sanhedrin_tombs.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה ל[[קברי הסנהדרין]] ב[[ירושלים]]]]
 
== מערות הקבורה בארץ ישראל ==
ניתן לחלק את תופעת הקבורה במערות ב[[ארץ ישראל]] לשלושה שלבים: '''התקופה הכנענית''', '''התקופה הישראלית''', ו'''תקופת בית שני'''.
 
===התקופה הכנענית===
בתקופה הכנענית ([[תקופת הברונזה]]) נהגו לקבור את הנפטרים בתוך מערה בעלת מתאר עגלגל. הנפטר הונח לצד קרוביו. מכאן הביטוי המקראי "וישכב ויֵאסף אל אבותיו", לצידיו הונחו [[מנחות קבורה]] הכוללים [[כלי חרס]] מתכתומתכת ותתכשיטיםו[[תכשיט]]ים. תקופה זו מתחלקת לכמה שלבי משנה.
 
ב'''תקופת הברונזה הקדומה''' הקבורה הייתה במערות גדולות יחסית בהם נקברו דורות של נפטרים. כאשר הוכנסה גופה חדשה דחקו את העצמות היישנות ואת כלי המנחה הנלווים עליהם לשולים.
 
ב'''תקופת הברונזה הביינימיתהביניימית''' (ברונזה תיכונה 1), הקבורה הייתה בתוך מערות קטנות יחסית, שבכל אחת מהן הייתה קבורה בודדת. באתרים מסוימים (דוגמת ג'בל קעקיר בגבול השפלה והר), ישנם שדות קבורה מדהימים הכוללים מאות פתחים של מערות.
 
ב'''תקופת הברונזה המאוחרת''' שבו לקבור באופן המוני. במערות מתקופה זו נמצאו שיטות קבורה שונות וכמות גדולה ועשירה של כלי-מנחה. בתקופה זו שיש בה ירידה ישובית, הממצא העשיר בקרמיקה בחלקה מיובאת ממרחקים, הינו עדות לרמה התרבותית הגבוהה של התקופה.
 
==התקופהה=תקופה הישראלית===
בתקופה הישראלית ([[תקופת הברזל]]) נחצבו מערות רבועות ובהן "משכבים": מעין מיטות עליהן הושכבו הנפטרים עד שנתאכל ה[[בשר]]. אז לוקטו עצמות הנקבר ל"[[קבורה משנית]]" ורוכזו בחלל שנחצב בתחתיתלשם המשכב ונקרא "[[מאספה]]"כך.
 
===תקופת בית שני===
[[תמונה:Hezir tomb.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[קבר בני חזיר]]]]
ב'''[[ימי הבית השני]]''' ([[התקופה ההלניסטית]] ו[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|הרומית-ביזנטית]]) הייתה הקבורה במערות פרטניות.
 
ירושלים של ימי בית שני הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל [[טומאת מת|טומאת המת]] נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק סביר ("מרחיקין את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה ([[משנה]] [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]], ב, ט). כאשר העיר התרחבה הורחקו הקברות ("כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא" ([[בבא בתרא]], א, יא). האמונה ב[[תחיית המתים]] הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן ב[[גלוסקמא|גלוסקמאות]] ("מלקט אדם עצמות אביו ואמו... בראשונה היו קוברים אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות קוברים אותן ברזין (ארון)" [[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] [[מסכת מועד קטן|מועד קטן]], פא ע"ג). בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמטותהגלוסקמאות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים. מאות מערות הקבורה מימי בית שני פרושות בעיקר בצפון ירושלים (אזור [[סנהדריה]], מזרחה (גדות [[נחל קדרון]]), ומדרום לעיר העתיקה ([[גיא בן הינום]] ו[[כתף הינום]]) ומהוות [[נקרופוליס]]. בצידה המערבי של העיר נמצאו מעט קברים, בעיקר לאורך דרך עזה ושכונת [[רחביה]].
 
משפחות מכובדות, כמשפחת כהני בני-חזיר, בנו היכלות קבורה מרשימים ומפוארים, בסגנון הלניסטי, בהן נטמנו הגלוסקמאות. גם עשירים ירושלמיים וסוחרים מתיוונים הקימו מבני קבורה מפוארים, כדוגמת [[קבר יסון]].