הבדלים בין גרסאות בדף "שמחה בלאס"

הוסרו 135 בתים ,  לפני 12 שנים
מ
קטן מדי
(קטגוריה)
מ (קטן מדי)
|פרסים והנצחה=
|הערות=ראש המתכננים של [[המוביל הארצי|מוביל המים הארצי]], ממציא הטפטפות ויוזם ההשקיה בטפטוף
}}
}}'''שמחה בלאס''' ([[27 בנובמבר]] [[1897]] - [[18 ביולי]] [[1982]]), [[מהנדס]] [[מים]] [[ישראל|ישראלי]], פעיל [[ציונות|ציוני]], מתכנן מפעלי מים עיקריים של [[היישוב]] ב[[שנות ה-30]] וב[[שנות ה-40]], "יועץ [[ממשלת ישראל|הממשלה]] לענייני המים" ב[[ישראל]] בשנותיה הראשונות, ראש המתכננים של [[המוביל הארצי|מוביל המים הארצי]], יוזם ה[[השקיה בטפטוף]] ו[[המצאה|ממציא]] ה[[טפטפת|טפטפות]], יחד עם בנו ישעיהו.
 
 
==ילדות, לימודים והמצאה בצבא פולין==
שמחה בלאס, נצר למשפחות [[רב|רבנים]] (דור שמיני ל[[הגאון מווילנה|גאון מווילנה]]), סוחרים ובעלי אחוזות [[יהודים]], נולד ב[[ורשה|וורשה]] שב[[פולין]], שהייתה אז בשליטתה של [[האימפריה הרוסית]]. מגיל ארבע עד שלוש עשרה התגורר עם הוריו באחוזות השייכות לסביו, ולאחר מכן חזרה המשפחה לורשה. הוא למד [[לימודי קודש]] אצל מלמדים ולימודי חול אצל מורים וסטודנטים. בגיל 17 התחיל ללמוד לראשונה מקצועות ריאליים. התקבל לטכניון ע"ש וולברג ורוטבנד בורשה והצטיין בלימודיו. בסוף שנת [[1918]], בעקבות סיום [[מלחמת העולם הראשונה]] והקמת [[היסטוריה של פולין: הרפובליקה השנייה|הרפובליקה הפולנית השנייה]], נפסקו הלימודים בטכניון והוחל בגיוס מתנדבים לצבא.
 
בהיותו ציוני מילדותו, הקדיש את הזמן, שהתפנה עם הפסקת הלימודים, לפעילות ציונית. בראשית [[1919]], נקרא לשירות בצבא הפולני, שם [[המצאה|המציא]], עבור חיל האוויר, מכשיר [[מטאורולוגיה|מטאורולוגי]] למדידת עוצמת הרוחות וכיוונן. הודות ל"מכשיר הרוחות" הורשה, במקביל לשרותו הצבאי, להשלים את לימודי השנה השלישית בטכניון, שחודשו בסוף [[1919]]. בשנת [[1920]], במסגרת [[המלחמה הפולנית סובייטית]], התקדם [[הצבא האדום]] עד לפאתי ורשה. אלפי חיילים יהודים ובהם בלאס נכלאו במחנה הסגר ביבלונה לאחר תעמולת זוועה שטענה כי היהודים מסייעים לקומוניסטים. לאחר שלושה שבועות שוחרר. לאחר שחרורו מהצבא ב-[[1920]], סיים את לימודי השנה הרביעית בטכניון.
 
=="החלוץ", המצאת מכונת שתילה==
בלאס היה ציוני עוד מגיל צעיר ולמעשה, כל חייו הוקדשו למטרה זו. פעילותו הציונית החלה עוד בתקופת לימודיו. בהיותו בוורשה, השתתף במשמרות הגנה על יהודים ורכושם מפני פורעים, בפעילות למען [[פועלי ציון]], בהקמת [[קיבוץ]]-הכשרה גרוכוב (בשטח שהיה ליד ורשה והיום הוא בתוך העיר). נבחר למרכז "[[החלוץ]]" בפולין, שם הכיר את [[אליהו דובקין]], אחיה של אשתו לעתיד ולימים חבר הנהלת [[הסוכנות היהודית]] ומחותמי [[מגילת העצמאות]].
 
בסיום לימודיו בטכניון בחר בפרויקט גמר יוצא דופן: [[מנוע בעירה פנימית]] באמצעות ספירט, בגלל "שב[[ארץ ישראל]] אין [[נפט]] ויניעו את ה[[מנוע|מנועים]]ים בספירט", שיופק מ[[שעורה]]. אולם, עוד לפני שהחל בפרויקט זה, נודע לו שבארץ ישראל אין די שעורה אף בשביל הבהמות וכך סר חינו של פרויקט זה והוא פנה לפרויקט אחר. עוד בשנת [[1918]], נכח בהרצאה של מנהיג [[הבונד]], [[ולדימיר מדם]], בוורשה בה "הוכיח" מדם, בהסתמכו על המנהיג הציוני [[ארתור רופין]], כי ארץ ישראל לא תוכל לקלוט, גם בעוד שנים רבות, אלא אחוז קטן מיהודי העולם. לאחר זמן, קרא‏‏<ref>‏לפי ספרו "מי מריבה ומעש" קרא בחוברת שהוציא דייוויס טריטש. לפי יהודה קלאוויר ("בשדמות גרוכוב" ע'57) קלאוויר סיפר לבלאס‏</ref> בלאס כי ב[[סין]] מגדילים את יבולי ה[[חיטה]] פי 5 על ידי שתילת ה[[חיטה]], במקום זריעתה. לפיכך, החליט לשנות את פרויקט הגמר שלו מ"מנוע שריפה פנימית" ל"מכונת שתילה".
 
בשנים [[1921]] – [[1930]] הפנה בלאס את עיקר מאמציו להמצאת מכונה לשתילת חיטה ולפיתוח המכונה. הוא הגיע לברלין, שם קיבל עידוד מ[[דייויס טריטש|דוד (דייויס) טריטש]], עסקן ציוני ידוע, וכן סיוע כספי מ[[ולדימיר טיומקין]] לפיתוחה של מכונת השתילה, והוציא עליה מספר [[פטנט|פטנטים]]ים. עידוד נפשי מצא אצל השליחים מארץ ישראל. אחד מהם, [[דוד בן-גוריון]], אף ביקר בחדרו בברלין, שם הוביל את המכונה כשהוא אוחז ביצוליה. המכונה פעלה מבחינה טכנית ואף נמכרה למספר רוכשים. בשנת [[1927]] עלה בלאס לארץ וניסה את מכונת השתילה בקיבוצים [[עין חרוד]] ו[[דגניה ב']]. בשנת [[1928]] נקרא ל[[ברלין]] על ידי דייוויס טריטש, בעקבות התעניינות במכונת השתילה, שבאה לאחר נסיונות מוצלחים ב[[גרמניה]] וב[[הולנד]]. בסופו של דבר, לא נקלטה המצאה זו בשוק, מסיבות כלכליות. את תקופת מכונת השתילה מסכם בלאס: "בתשע שנות חיים לא תרמתי לתקומת ישראל".
 
==מפעלי מים ותוכניות בארץ ישראל בתקופת היישוב==
בשנת [[1930]] חזר ל[[ארץ ישראל]] עם אשתו יהודית, אותה נשא ב[[ביאליסטוק]]. בארץ התחיל לעסוק ב[[תכנון]] מפעלי מים. תוכניתו הראשונה – [[אמת מים]] (אקוודוקט) ל[[קיבוץ|קיבוצי]] [[עמק הירדן]], [[דגניה ב']] ו[[בית זרע]]. התוכנית, שביצועה הושלם בשנת 1931, החליפה תוכנית קודמת, שעמדה בפני ביצוע, הפחיתה את עלות המים והגדילה את כמותם. התוכנית איפשרה הקמת הקיבוץ החדש [[אפיקים]]. בשנים הבאות הפך משרדו של בלאס למתכנן המים העיקרי ל[[ההתיישבות העובדת|התיישבות העובדת]]. הוא תכנן מפעלי מים אזוריים ומקומיים ב[[עמק הירדן]], ב[[עמק חרוד]], ובכל רחבי הארץ. חלק מן המפעלים שתכנן ניתן היה להקים רק לאחר קום המדינה.
 
בשנים [[1935]] ו-[[1936]] החל לתכנן את התוכניות הראשונות של חברת [[מקורות]], שהוקמה בשנת [[1937]] על ידי [[לוי אשכול]]. על פי תוכניותיו הוקם המפעל הגדול הראשון של "מקורות", שהופעל ב[[1938]], "מפעל [[הקישון]]", שסיפק מים ל-16 יישובים חקלאיים ועירוניים (מהם שלושה שהוקמו הודות למפעל) וכן ל[[חיפה#שכונות##הדר הכרמל|הדר הכרמל]] ול[[כרמל|הר הכרמל]]. בלאס היה המהנדס הראשי של מקורות ויוזם תוכניותיה, מראשיתה ועד להקמת המדינה.
[[תמונה:11 settlements.PNG|שמאל|ממוזער|420px|<small><div style="text-align: center;">קו המים הראשון לנגב שתוכנן על ידי שמחה בלאס ובוצע על ידי [[מקורות]]</div><br /><div style="text-align: center;"><small>מימין: ב"פנטסיה" שהוגשה ב-1939 לד"ר ארתור רופין. משמאל: התוכנית שבוצעה ב-1947 ל-[[11 הנקודות]].</small> </div> </small>]]
ביולי [[1939]] הגיש, לד"ר [[ארתור רופין]], מנהל מחלקת ה[[התיישבות]] של הסוכנות היהודית, "פנטסיה" להשקיית [[הנגב]], שהכין לבקשתו. לשם כך, שכר [[מטוס]] אימונים פתוח ממנו סקר את אזור הנגב הצפוני. ה"פנטסיה" כללה שלושה שלבים: הבאת מי קידוחים קרובים, הבאת מי [[הירקון]] והבאת מי הצפון לנגב. אולם, רק השלב הראשון לווה בתוכנית מפורטת.
בראשית [[מלחמת העולם השנייה]] חיבר תזכיר בשם "תוכנית ישוב מדבריות א"י על ידי משיכת מים מהנחלים", אותו הגיש לחברת "מקורות" ב-[[12 בפברואר]] [[1941]]. על בסיס התזכיר ביקש לעבד תוכנית מפורטת למפעל המים הארצי.
 
==הקמת התשתית הממשלתית למערכת המים בישראל ==
[[תמונה:Simcha Blass with Eric Johnston.JPG|שמאל|ממוזער|320px|<small><div style="text-align: center;">שמחה בלאס עם אריק ג'ונסטון,<br />"שגריר המים" של נשיא ארצות הברית, [[דווייט אייזנהאואר]]</div><br /><div style="text-align: center;">על רקע [[בקעת הירדן]]</div></small>]]
 
[[תמונה:Simcha Blass with Eric Johnston.JPG|שמאל|ממוזער|320px|<small><div style="text-align: center;">שמחה בלאס עם אריק ג'ונסטון,<br />"שגריר המים" של נשיא ארצות הברית, [[דווייט אייזנהאואר]]</div><br /><div style="text-align: center;">על רקע [[בקעת הירדן]]</div></small>]]
עם [[הקמת המדינה|קום המדינה]] הקים את אגף המים ב[[משרד החקלאות]], בראשו עמד 4 שנים ([[1948]] –[[1952]]) וסגר את משרדו הפרטי.
בשנת [[1949]], לאחר השתלטות [[צבא ההגנה לישראל|צה"ל]] על [[אילת]], הורה בלאס על הקדשת כל [[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב]] הקידוחים הארצי לקידוחים בערבה כדי לספק מים ליישוב, שנאלץ ל[[התפלת מי ים|התפיל]] מי ים לשתייה בעלות גבוהה. עוד בשנת 1949, נמצאו ב[[באר אורה]] מים, ששימשו את אילת בשנים הראשונות. בהמשך, נמצאו מים נוספים שאיפשרו הקמת [[יטבתה]] וישובים נוספים בערבה.
 
==המוביל הארצי==
[[תמונה:Simcha blass cover.jpg|שמאל|ממוזער|320px|<small><div style="text-align: center;">סכימה של המוביל הארצי<br />בספרו של בלאס</div></small>]]
[[תמונה:Simcha Blass Ben Zvi.JPG|שמאל|ממוזער|320px|חנוכת קו ירקון-נגב<br />מימין לשמאל: [[פרץ נפתלי]], שליש צבאי, [[יצחק בן צבי]], [[שמחה בלאס]] ו[[אברהם הרצפלד]]]]
לאחר שהעלה תוכניות מוקדמות של מפעל המים הארצי, עוד לפני קום המדינה, הקים, בשנת [[1950]], במסגרת אגף המים של משרד החקלאות, את "הוועד לתכנון מפעל המים הארצי", בראשו עמד, וכן מועצה מייעצת של מומחים בעלי שם בינלאומי.
בשנת [[1952]] אושרה הקמת ה[[חברה (תאגיד)|חברה]] הממשלתית תה"ל (תכנון המים לישראל בע"מ), אותה ייסד ואשר היה מנהלה הראשון. הקמת תה"ל התבקשה על ידי בלאס על מנת להשיג עצמאות מינהלית וכדי לצמצם את ה[[ביורוקרטיה]], שהגבילה את הפעילות המקצועית באגף המים של משרד החקלאות. לתה"ל הועברו תפקידי תכנון וביצוע מאגף המים וכן מחלקת התכנון של "מקורות". בתה"ל המשיך לעמוד בראש תכנון מפעלי המים ([[המוביל הארצי]], קווי ירקון-נגב) ולהיות מופקד על ביצוע השלבים הראשונים (תשעה אגמי נסיון, [[מפעל ירקון-נגב]], מינהרת [[עילבון]], הטיית הירדן).
 
ב-2.9.1953 הכניסה תה"ל שני [[מחפר|מחפרים]]ים משוריינים לאזור המפורז להתחלת העבודה בתעלת הירדן, שהייתה אמורה להזין את המוביל הארצי המתוכנן מן הירדן ההררי. העבודה הופסקה ב-28.10.1953, בעקבות תלונת סוריה ל[[מועצת הביטחון]]. בלאס השתתף ויעץ למשלחת, בראשות השגריר [[אבא אבן]], שייצגה את ישראל בדיונים במועצת הביטחון.
 
ב-[[19 ביולי]] [[1955]] חנך הנשיא [[יצחק בן צבי]] את קו ירקון נגב, שנבנה על ידי תה"ל .
 
ב-[[9 בפברואר]] [[1956]] אישר הוועד לתכנון מפעל המים הארצי שבראשות בלאס את תוכנית המוביל הארצי וב-[[29 בפברואר]] נתנה המועצה המייעצת של המומחים הבינלאומיים את הגושפנקה הסופית לתוכנית.
* [[שמואל אביצור]], '''ממציאים ומאמצים''', יד יצחק בן-צבי ו[[מוזיאון ארץ ישראל|מוזיאון הארץ]], 1986
* פרופ' חיים גבירצמן, '''משאבי המים לישראל''', [[יד בן צבי|יד יצחק בן-צבי]], 2002
 
== הערות שוליים ==
<references />
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.boker.org.il/meida/negev/agrmaim/maim/hovala.htm צינור המים הראשון לנגב] באתר [[מדרשת שדה בוקר]]
* [http://www.mekorot.co.il/HEB/MEKOROT/HISTORY/Pages/default.aspx היסטוריה של "מקורות"] באתר "מקורות"
 
== הערות שוליים ==
<references />
 
{{ערך מומלץ}}
[[קטגוריה:פעילי ההסתדרות הכללית]]
[[קטגוריה:פעילים ציונים חברי היישוב]]
 
[[en:Simcha Blass]]
21,729

עריכות