יחיא נחום – הבדלי גרסאות

הרב נחום סייע בידי הרב הראשי להילחם ב[[דרדעים]] - המתנגדים החריפים ל[[ספר הזוהר]] ול[[מקובלים]], שהחלו להתפשט בתחילת [[המאה ה-20]] ב[[צנעא]] בהדרכת מנהיגם ה[[דיין (משפט עברי)|דיין]] הרב [[יחיא קאפח]]. הרב נחום היה בין ה[[הסכמה|מסכימים]] על הספר אמונת ה' (ספר פולמוסי כנגד ספרו האנטי קבלי של הרב יחיא קאפח מלחמות ה'). הרב נחום פעל רבות להצלת יתומים יהודים מידי השלטונות שביקשו [[איסלאםאסלאם|לאסלם]] אותם בכפייה, הוא אף הושלך לכלא מספר פעמים על פעילות זו ועונה קשות. בסביבות שנת [[1935]] הוא נאסר שוב על ידי מושל העיר [[כוחלאן]] ורק לאחר מאמצים מרובים שהופעלו על מלך תימן, ה[[אימאם]] [[יחיא חמיד אדין]], הוא שוחרר. בעקבות כך, החליט לברוח מתימן ובדרך רגלית ארוכה ומסוכנת עלה ל[[ארץ ישראל]] למרות שמשפחתו נשארה בתימן. הרב נחום התיישב ב[[תל אביב]] בשכונת [[כרם התימנים]] והקדיש חלק מביתו ל[[חסר בית|חסרי בית]] ועסק רבות ב[[גמילות חסדים]]. [[הראשון לציון]], הרב [[בן ציון מאיר חי עוזיאל]], מינה אותו לרב שכונת כרם התימנים ולמפקח על ה[[כשרות]] בתל אביב. לפני מינויו, התכתב עם הרב עוזיאל בהלכות שחיטה וטריפות וחלק עליו בתוקף. כשסבר הרב עוזיאל שאין להכשיר שום סירכא בכבשים ועיזים תמה עליו הרב נחום במכתבו בזו הלשון: "יסלח נא כבוד תורתו לציין לנו באיזה מקום כתב מרן דין סרכות בכבשים שהוא חלוק מבהמה גסה?". הרב נחום שימש כמגיד שיעור בישיבת אוהל תורה בתל אביב עד למותו.