התיישבות האלף – הבדלי גרסאות

▲'''התיישבות האלף''' הוא שמה של תכנית התיישבות שהתקבלה במושב [[הסוכנות היהודית]] [[לונדון|בלונדון]] [[במרץ]] [[1930]]. התכנית היתה חלק מתכנון כולל של התיישבות באזור המטעים [[ארץ ישראל|בארץ ישראל]], אשר החל לקרום עור וגידים משלהי [[1927]]. בישיבות [[הוועד הפועל הציוני|הוועד הפועל]] ומועצת הסוכנות, אשר התכנסו [[לונדון|בלונדון]] בחודש [[מרץ]] [[1930]], הוגשה הצעתה של [[ועדת וילקנסקי]], אשר דיברה על התיישבות של 1500 משפחות באזור ההדרים, על אדמות [[קרן קיימת לישראל]] במשך שלוש השנים הקרובות, בתקציב של כ- 260 [[לירה ארץ ישראלית|לא"י ליחידה]]. במסגרת מושב הסוכנות בלונדון הוחלט על הקמת דירקטוריון לחברת ההתיישבות וועדה מצומצמת לשם יישומה. חברי הוועדה היו: [[פ. זינגר]] כנציג "החברה הכלכלית לא"י", ד"ר [[ארתור רופין|א. רופין]], ד"ר [[ב. כמן]], [[ה. סאקר]] - נציג הסוכנות, [[א. הרצפל]]ד ולוי שקולניק - נציגי [[המרכז החקלאי]]. הדירקטוריון הוציא פרוספקט "לייסוד חברת אשראי להתיישבות פועלים 1930". בהקדמה נכתב כי החברה הוקמה בהון של 200000 לא"י ומטרתה להוציא לפועל בזמן הקצר ביותר ועד כמה שאפשר במשך שנת 1930, התיישבות אלף משפחות פועלים על קרקע של הקק"ל. התכנית כללה סכום של 580 אלף לא"י הנחוץ להתיישבות 1000 משפחות. מתוך זה תשקיע החברה סכום של 350 אלף לא"י. דווקא החלק הציוני בסוכנות דרש לצמצם את התכנית, להעמידה על 1000 משפחות בלבד ולהגדיל בתמורה את התקציב לכל המשפחה, ל- 350 לא"י, לאחר שהתברר במרכז החקלאי כי זהו פחות או יותר המספר הריאלי של ציבור הפועלים המעוניין בהתיישבות מסוג זה. בישיבה זו התקבלה ההחלטה על יישום מפעל התיישבות האלף.‏‏<ref> אידן רינה, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929 - 1939, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד, 1999. עמוד 54.‏‏</ref>‏‏‏

▲הרעיון של '''התיישבות האלף''' נזרק לראשונה לאוויר העולם ע"י [[לוי אשכול]] (שקולניק) בוועידת [[הפועל הצעיר]] שהתכנסה ב- [[1926]]. שקולניק, שחזר באותה עת מסיור ביוון, היה תחת השפעת המבצע שהתנהל שם ליישוב המוני וזול של עקורים יוונים מתורכיה. את הצעתו העלה בהקשר להתיישבות זולה של פועלי המושבות בעמק זבולון. לימים אומץ שם זה לתכנית התיישבות של פועלי המושבות באזור ההדרים, אותה יזם המרכז החקלאי והגיש למחלקת ההתיישבות. בקיץ 1927 יזם המרכז החקלאי תכנית להתיישבות אלף משפחות של פועלים, אשר המתינו, חלקן שנים אחדות, לתורן להתיישבות. ל"התיישבות האלף" קדמה בעיה של מימון, וזאת כתוצאה [[העלייה הרביעית#משבר העלייה הרביעית (1927-1926)|ממשבר כלכלי]] ומיתון ששררו בארץ ישראל בשנת [[1926]]. משבר זה, של [[העלייה הרביעית]], הביא לאבטלה של כשליש מכוח העבודה היהודי ואף לעצירת העלייה ולירידה משמעותית מהארץ. בביצוע התיישבות האלף הראשונה יושמו הלקחים שהופקו מראשית שנות ה- 20: היישובים הוקמו על שטח מישורי, שנעשתה בו עבודת הכנה לניקוז מי הקישון והמתיישבים עברו הכשרה מתאימה. כמו כן, השתמשו במסקנות מדעיות ובתכניות מדויקות, שהכינה מחלקת ההתיישבות, כאשר המשבר הכלכלי הביא לירידה במחירי חומרי הגלם.‏‏‏‏<ref>‏דן גלעדי, לוי אשכול - קברנט ההתיישבות ההמונית 1952-1948, מכון גולדה מאיר, 1993, עמוד 31.‏</ref>‏<br /> ניסיון דומה ל"התיישבות האלף" נעשו בימי [[העלייה הראשונה]], כאשר חברי [[אגודת האש]] של מינסק הקימו יישוב מטעים בעין זיתים, ליד צפת.‏‏‏‏‏‏<ref>‏אפרים ומנחם תלמי, לקסיקון ציוני, ספרית מעריב, 1982, עמוד 129. ‏</ref>‏‏<br />

▲===ביצוע התכנית===

▲בשנת [[1932]] חודשה התכנית, ובמסגרתה הוחלט לישב בסמוך למושבות ותיקות אלף משפחות נוספות של פועלים. בשל [[השפל הגדול|המשבר הכלכלי העולמי]] לא הושגו הכספים הנדרשים לביצוע התוכנית, ובסופו של דבר התישבו במסגרת זו 437 משפחות בלבד. 202 מהמשפחות קיבלו מימון מלא, שכלל בית צנוע ו-15 דונם אדמה, מחציתם נטועים בעצי הדר, והשאר מיועד להקמת חצר משק ולגידול מספוא וירקות. שאר המשפחות קיבלו בתחילה רק מחצית מהחלקה, והוכנו עבורם שטחי קרקע נוספים להשלמת המשק מאוחר יותר. המתישבים היו אמורים להמשיך בעבודתם כפועלים שכירים במושבות ובמקביל לפתח את משקם הפרטי, במה שנודע "התישבות בהדרגה". כך הוקמו המושבים [[כפר ביל"ו]] [[גיבתון|וגיבתון]] בסמוך [[רחובות|לרחובות]], [[נטעים]] [[בית עובד|ובית עובד]] ליד [[נס ציונה]], [[צופית]] ליד [[כפר סבא]], [[בהדרגה]] ליד [[פתח תקווה]], [[כפר הס]] ליד [[תל מונד]], [[רשפון]] ליד [[הרצליה]], [[גבעת ח"ן]] ליד [[רעננה]] [[גני עם|וגני עם]] ליד [[מגדיאל]]. במסגרת התוכנית צורפו 12 משפחות [[קבוצת שילר|לקבוצת שילר]] (גן שלמה) ליד [[רחובות]] ו-20 משפחות [[גבעת השלושה|לגבעת השלושה]] ליד [[פתח תקווה]]. שני הקיבוצים קיבלו במסגרת התכנית תקציבים ששימשו להקמת בנינים ונטיעת מטעים. תכנית התישבות לא הגיעה לכלל מיצוי מלא. הישובים שהוקמו לא התפתחו כפי שתוכננו והם נזקקו להלוואות נוספות מצד המוסדות המיישבים כדי להתבסס. תקוות המוסדות המיישבים, שנמצאה הדרך להתיישבות זולה, לא התגשמו. עם זאת מסמלת התיישבות האלף את ראשית המפעל ההתישבותי רחב ההיקף של תקופת [[העליה החמישית]].<br />