קאקאפו – הבדלי גרסאות

'''קָאקָאפּוֹ''' (שם מדעי: ''Strigops habroptilus'', מילולית: "דמוי ינשוף"; מ[[מאורית]]: '''kākāpō''', מילולית: "תוכי ה[[לילה]]"; ב[[עברית]]: '''תוכילֵיל''') הוא [[תוכאים|תוכי]] [[בעלי חיים ליליים|לילי]] ה[[אנדמיות|אנדמי]] ל[[ניו זילנד]]. לקאקאפו מספר תכונות ייחודיות: יש לו שיטת [[חיזור]] מיוחדת; הוא התוכי היחיד החסר יכולת [[תעופה (בעלי חיים)|תעופה]]; הוא התוכי הכבד ביותר; וכן הוא אחד ה[[עופות]] בעלי [[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] הארוכה ביותר.

 

 

מאמצי שימור המין החלו בשנות התשעים של [[המאה ה-19]], אך לא נחלו הצלחה משמעותית עד להפעלת תוכנית השבת הקאקאפו לטבע ב[[שנות השמונים של המאה ה-20]]. כל הפרטים ששרדו שמורים בארבעה [[אי]]ים זעירים ונטולי טורפים בקרבת ניו זילנד: '''צ'אלקי''', שב[[דרום]]-[[מערב]] [[פיורדלנד]]; '''קודפיש''', הסמוך לאי [[האי סטיוארט|סטיוארט]] שבקרבת האי הדרומי; '''מאוּ‏ד''', שבצפון [[האי הדרומי]]; ו'''אנצ'ור''', שבדרום מערב האי הדרומי, שם הם נמצאים תחת השגחה קפדנית.

===המחלקה לשימור הטבע של ניו זילנד ===

ב[[שנות החמישים של המאה ה-20]] נוסדה [[מחלקת השימור של ניו זילנד]] והחלה לחפש אחר קאקאפו, לרוב ב[[פיורדלנד]] ובשטח שכיום הוא [[פארק לאומי קאורנג'י|הפארק הלאומי קאורנג'י]] (Kahurangi National Park) שבצפון-מערב האי הדרומי של ניו זילנד. שבעה מסעות חיפוש ל[[פיורדלנד]] נערכו בין השנים [[1951]] ל-[[1956]], אך נמצאו רק סימנים מעטים לנוכחות הציפור. לבסוף, בשנת [[1958]], נלכד קאקאפו ושוחרר באזור מוגן יחסית, בקרבת ה[[פיורד]] [[מילפורד סאונד]] שב[[פיורדלנד]]. בשל חשש שצבאים ויעלים יכלו מקורות מזון חשובים לקאקאפו, כפי שקרה באזורים אחרים, הוחלט להעביר את הציפורים לשבי. בשנת [[1961]] נלכדו שישה פרטים; אחד שוחרר, והחמישה הנותרים הועברו למקלט לעופות באי הצפוני. בתוך מספר חודשים מתו ארבעה מהעופות, והחמישי מת כעבור כחמש שנים. ב-12 השנים הבאות מצאו מסעות איתור כאלו סימנים מעטים עוד יותר לקאקאפו, דבר שהעיד על המשך הצמצום בגודל אוכלוסייתם. רק קאקאפו אחד נראה במשך שנים אלו. הוא נלכד ב-[[1967]], ולמרות האופטימיות בדבר שיטות יעילות יותר להחזקת הקאקאפו בשבי, הוא מת בשנה שלאחר מכן.

 

ב[[שנות השבעים של המאה ה-20|שנות השבעים]] המוקדמות לא היה ידוע בוודאות האם הקאקאפו שרד או שנכחד מהטבע לחלוטין. עם הפיכתם של ה[[מסוק|מסוקים]] לכלים נפוצים יותר, התאפשרה הגעה לאזורים שלא היו נגישים בעבר ומספר קטן של פריטים נצפה. בשנת [[1974]] נלכדו שני קאקאפו במילפורד סאונד והועברו לאי "מוד" (Maud Island) שבצפונו של האי הדרומי. היותם של הקאקאפו שנלכדו בגדלים שונים עוררה צפייה כי מדובר ב[[זכר]] ו[[נקבה]] וייתכן שהללו [[רבייה|יתרבו]]. הפרט שנחשב כנקבה נהרג בידי [[כלב]] בשנת [[1977]], והתברר שזה שנשאר בחיים אכן היה זכר.

 

בעוד האיים קודפיש והאוטורו היו נקיים מטורפים גדולים, בשניהם הייתה נפוצה החולדה הפולינזית הקטנה יותר. בתחילה, לא היה ידוע לאחראי השימור כי גם החולדה הפולינזית טורפת את ביצי הקאקאפו וגוזליו ומתחרה עמם על מקורות מזון. לאחר שנתגלתה התופעה והשפעתה, ננקטו צעדים כדי לנקות את קודפיש מחולדות; באותו הזמן הוחלט גם להעביר את הקאקאפו מהאוטורו למוד, לא רק בשל הימצאות החולדות באזור, אלא גם משתי סיבות אחרות: שני גוזלים בלבד הגיעו לבגרות באי (וגם זאת לאחר מתן מזון נוסף לנקבות), ופני השטח הטרשיים הקשו את התנהלות מאמצי השימור. למרבה האירוניה, דווקא העברה זו - שבוצעה בגלל חוסר ברבייה כביכול, הניבה הפתעה בנושא זה בדיוק: כשהציפורים נתפסו באי האוטורו כדי להעבירן בשנת [[1999]], נקבה שלא נראתה משנת 1984 נמצאה כשהיא דוגרת על שלוש ביצים. ההדגרה הושלמה באופן מלאכותי ושלוש נקבות בקעו. בשנת 1998 הועברה אוכלוסיית האי קודפיש לשהות בת שנתיים ב"אי פרל" ( Pearl Island; "אי הפנינה") הסמוך, ובזמן זה הורעלו כל החולדות בקודפיש. למרות שגם באי פרל היו בנמצא חולדות וציפורי ה[[ווקה]] (Weka; ''Gallirallus australis'') הטורפות, בשנת 1999 חמש נקבות הטילו ביצים באופן בלתי צפוי; הביצים הועברו להדגרה מלאכותית, וחמישה גוזלים בקעו. בשלוש שנים זינק גודל האוכלוסייה הכללית מ-50 ל-62 פרטים.

 

 

בשנתיים שלאחר מכן, הרימו לא הניב פירות רבים וכתוצאה מכך, הקאקאפו לא התרבו. בנסיון להגביר את קצב הרבייה בלי קשר ליבול הרימו, הועברו מספר פרטים, מתוכם רבים שבקעו בעונת הרבייה של 2002, לאי צ'אלקי, שבו עצי [[אשור]] רבים. ב-[[2004]] מתו שלוש נקבות כתוצאה מה[[חיידקים|בקטריה]] ''Erysipelothrix rhusiopathiae'', ובכך ירד גודל האוכלוסייה מ-86 ל-83 פרטים.