הקוד הגנטי – הבדלי גרסאות

בתהליך התרגום קיים '''קודון פתיחה''' שממנו מתחיל התרגום. הריבוזום סורק את מולקולת ה-mRNA עד שהוא נתקל בקודון ההתחלה. בתאים [[איקריוטיים]] קודון ההתחלה הוא תמיד '''AUG''', המקודד לחומצת האמינו [[מתיונין]]. חומצת אמינו זו מוּסרת לרוב מן החלבוןמהחלבון בסיום תהליך התרגום. התרגום יכול להתחיל גם מקודונים אחרים, כגון UUG ,CUG, ובתאים [[פרוקריוטיים]] גם מ-AUU ו-GUG.

בקוד הגנטי הסטנדרטי קיימים 3 [[קודון סיום|קודוני סיום]]. כאשר הריבוזום נתקל באחד מהקודונים הללו, נקשרים אליו '''גורמי שחרור''' והתרגום מופסק. לקודונים הללו קיימים השמות ההיסטוריים Ochre, Amber ו-Opal., הקודונים הללווהם התגלו כתוצאה מ[[מוטציה|מוטציות]] שהתרחשו בהם אשרושגרמו גרמו לתוצרליצירת חלבון ארוך מן הרגילמהרגיל.

הקוד הגנטי מנוון, שכן קיימות בו קבוצות של קודונים שונים אשר מקודדיםשמקודדים לאותה חומצת אמינו. היתרון בניוון זה הוא בעמידות מסוימת למוטציות. מוטציות ב-DNA אשר אינןשאינן משנות את חומצת האמינו שלהשאליה מקודד החלבון נקראות '''מוטציות שקטות'''. עיקר הניוון הוא בעמדה השלישית של הקודונים (למשל בלאוצין, פרולין, סרין וגליצין). ניוון זה נפוץ במיוחד בשל מבנה ה-[[tRNA]]; האנטיקודון שהוא נושא נקשר ביתר חוזקה לקודון של ה-[[mRNA]] בשתי העמדות הראשונות בכל קודון. תופעה זהזו נקראת ב[[אנגלית]] Wobble. בנוסף, ניתן לראות ניוון רבגדול יותר בין קודונים השונים ביניהם בנוקלאוטידים מאותה קבוצה - [[פורין (תרכובת אורגנית)|פורינים]] (A/G) או [[פירימידין|פירימידינים]] (C/T). גם תופעה זו מגבירה את עמידות ה[[חומר תורשתי|חומר התורשתי]] למוטציות, שכן אלו שכיחות יותר בין נוקלאוטידים בעלי מבנה כימי דומה.