מגבר מנורות – הבדלי גרסאות

'''מגבר מנורות''' הוא סוג של [[מגבר]] [[אלקטרוניקה|אלקטרוני]] העושה שימוש ב[[שפופרת ריק|שפופרות ריק]] על מנת להגביר [[אות (סיגנל)|אות]] חשמלי כלשהיכלשהו. מגברים מסוג זה נמצאים בשימוש ביחוד (אבל לא באופן בלעדי) במערכותסאונד, מערכות הגברה ביתיות, מגברי גיטרה ולהגברת [[גלי רדיו]], כגון [[מכ"ם]], [[תקשורת לווינית]], [[משדר|ומשדרי]] טלוויזיה ורדיו בעלי עוצמה גבוהה.

עד המצאת ה[[טרנזיסטור]] בשנת [[1947]] כלהדרך היחידה להגביר המגבריםאות יוצרוהיתה עםבאמצעות שפופרות ריק. השפופרת הפשוטה ביותר הומצאה על ידי ג'ון אמברוז פלמינג בזמן שעבד עבור חברת מרקוני ב[[לונדון]] בשנת [[1904]] והוא קרא לה "[[דיודה]]" בגלל שהיו לה שתי [[אלקטרודה|אלקטרודות]]. הדיודה העבירה חשמל בכיוון אחד בלבד והייתה בשימוש [[מקלט רדיו|ברדיו]] וכ[[מיישר זרם]]. דוקטור לי דה פורסט הוסיף אלקטרודה שלישית לרכיב, ולמעשההנקראת "סריג", וכך המציא את התקן ההגברה הראשון, ה[[טריודה]], שהוא קראוקרא לה בשם "אודיון". אלקטרודההסריג זו שולטתשולט על הזרם שזורם בין ה[[קתודה]] ל[[אנודה]] למתחבמתח נתון בין הקתודה לאנודה. היחס בין [[זרם חשמלי|זרימת הזרם]], ה[[חומר]] [[מתח חשמלי|והמתח]] מיוצג לרוב על ידי סדרה של עקומות אפיון בדיאגרמה. שליטת(כל זרםאחת זולמתח יכולהסריג להיות בשימוש על מנת להעניק הגברת זרם או מתחשונה).

שיטת מגברי המנורות אמנם מיושנת יותר, [[אמינות|אמינה]] פחות, רגישה ויקרה (בהתחשב בצורך ב[[שנאי]] טוב על מנת להתאים את זרם היציאה לרמקול), אך עם זאת שיטת המנורות חביבה על חלק מהאודיופילים (אנשים שתחביבם הוא האזנה ועיסוק בציוד סטריאו ברמה גבוהה). מעבר לסיבות הפסיכולוגיות והאסתטיות, למגברי מנורות לרוב צליל שונה משל המגברים הטרנזיסטוריים. המנורות, שהינן רכיב הגברה פחות מדויק מטרנזיסטורים, מכניסות באופן טיפוסי עיוותים בהרמוניות הזוגיות בצליל, מה שמתפרש בשמיעה האנושית כצליל "חם", "עגול" ונעים יותר מאשר בהגברה טרנזיסטורית, אך מאידך גם עמום יותר. עם זאת, כיום ניתן לעצב את חותמת הצליל של מגברי מנורות גם בדרכים אחרות ואף בניגוד ל"חמימות" הטיפוסית הנ"ל, ולכן המגוון בשוק מגברי המנורות גדול מאוד על אף היותו שוק "נישה" (ייחודי).