|
[[תמונה:xx.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קריאה להפגנה נגד החלטת ראש-העיר דב תבורי]]
{{עריכה|הפסקה "ניתוח האירועים" כתובה בסגנון לא אנציקלופדי|נושא=היסטוריה}}
'''פרשת קולנוע היכל''' התרחשה ב[[פתח תקווה]] בשנת [[1984]], כאשר ראש העירייה [[דב תבורי]] החליט לאפשר הקרנת סרטים ב"קולנוע היכל" בליל שבת, בעוד ששומרי ה[[שבת]], [[דתיים לאומיים]] ו[[חרדים]], התנגדו לכך. הפרשה התפרסמה והפכה לדוגמה בולטת לנקודת חיכוך בין דתיים לחילונים, ולמקרה-בוחן באשר ליישום ה"[[סטטוס קוו (ישראל)|סטטוס קוו]]".
[[תמונה:xx.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קריאה להפגנה נגד החלטת ראש-העיר דב תבורי]]'''פרשת קולנוע היכל''' התרחשה בשנת [[1984]] ב[[פתח תקווה]] כאשר ראש העירייה [[דב תבורי]] החליט לאפשר הקרנת סרטים ב"קולנוע היכל" בערב שבת בעוד ששומרי ה[[שבת]] התנגדו לכך נחרצות.
בשנת [[1983]] נבחר לראשות עיריית פתח תקווה [[דב תבורי]], מועמד מפלגת [[המערך ]] לראשות העיר. עם זכייתו בתפקיד הבטיח תבורי כי "תושבי פתח תקווה שירצו לחזות בסרטים בלילות שבת לא יצטרכו לנסוע עד תל אביב". בעקבות הצהרה זו הקימו אנשי ציבור דתיים ועדה למען השבת . ב-[[21 בפברואר]] [[1984]], תאריך ההקרנה הראשונה בשבת, קראו הרבנים הראשיים של פתח תקווה, [[ברוך שמעון סלומון]] ו[[משה מלכה]], לצאת ולהפגין נגד חילול השבת. עשרות אלפי מפגינים דתיים הגיעו ל[[הפגנה]] בליל שבת, אך ההפגנה לא הועילה ובית הקולנוע המשיך בהקרנת סרטיםם גם בשבתות הבאות, ושומרי השבת מצידם המשיכו את ההפגנות. ▼נוצר מאבק מתמשך בין ראש העריה ותומכיו לבין רבני העיר ותומכיהם.
פרשת קולנוע היכל מהווה דוגמה מוחשית לסכסוך הפנימי בחברה הישראלית בין [[דתיים]] ל[[חילונים]] על צביון מדינת [[ישראל]] כמדינה יהודית ודמוקרטית.
כעבור תקופה ארוכה של הפגנות החליטו המתנגדים הדתיים כי עליהם להרחיב את המאבק לתחומים אחרים. ב[[מרץ]] 1984 פרצו הרבנים הראשיים של פתח תקווה אל מועצת העירייה כדי לבטא את התנגדותם. במקביל ערכו הרבנים שיחות עם ראש העירייה במטרה לשכנעו לחדול מהקרנת סרטים בשבת. אנשי ציבור דתיים מ[[הליכוד]], [[אגודת ישראל]] ו[[המפד"ל]] הפעילו לחץ פוליטי, ו[[שמעון פרס]] שהיה אז ראש ממשלההממשלה, זימן את דב תבורי ללשכתו וביקש ממנו להגיע לפשרה עם רבני העיר , - אך ללא הועיל. דב תבורי היה נחוש בדעתו להמשיך ולאפשר הקרנת סרטים בערבי שבת, אחרת יתפטר. את דעתו הנחרצת הסביר בכך שלדעתו יש צורך להיענות לדרישות בני הנוער לבידור בסופי שבוע. הוא טען שבני הנוער בלילות שבת היו נוסעים ל[[תל אביב]] בכלי הרכב של הוריהם, דבר שיש בו סיכון, הוצאות מיותרות וריחוקוניתוק מהשורשיםהעיר המקומיים.מבני-הנוער דבשלה. תבורי העיד על עצמו כי הוא לא מעוניין לפגוע בציבור הדתי בעיר , ולכן הבטיח כי מכירת כרטיסים לסרטיםהכרטיסים תיעשה לפני כניסת השבת , והקרנת הסרטים לא תתחיל לפני השעה עשר בליל שבת. בראיון עיתונאי אמר: "מאבק החרדים ייזכר לדורות כקרב על פתיחת העיר שהייתה כמו במצור של שבת, זהו הקרב על הדמוקרטיה. עשרים אחוז דתיים רוצים לכפות את השבת שלהם על שמונים אחוז חילוניים."▼
החזית הדתית החליטה להיעזר בחוק הקיים נגד ראש העירייה. חוקי העזר העירוניים אוסרים הפעלת קולנוע בשבת ולכן הוגשה תביעה לבית המשפט המקומי נגד בעלי "קולנוע היכל" העוברים על החוק האוסר פתיחת בתי עינוגים בשבת. בתגובה לפעולה זו של החזית הדתית מחליט ראש העיר לעשות תיקון בחוק והוסיף כי אם יש [[עניין ציבורי]], יוכל ראש העיר לתת רישיון לבית עסק לפתוח בשבת. התיקון לא אושר בכנסת ובינתיים התנהל המשפט נגד הבעלים של קולנוע היכל. ▼
▲בשנת [[1983]] נבחר לראשות עיריית פתח תקווה [[דב תבורי]], מועמד המערך לראשות העיר. עם זכייתו בתפקיד הבטיח תבורי כי "תושבי פתח תקווה שירצו לחזות בסרטים בלילות שבת לא יצטרכו לנסוע עד תל אביב". בעקבות הצהרה זו הקימו אנשי ציבור דתיים ועדה למען השבת.
ההפגנות הפכו לדבר שבשגרה, עד שערב שבת אחד , במהלך הפגנה נעצר הרב הראשי הרב ברוך סלומון . שר המשטרה באותו הזמן הורה לשחררו מיד. בעקבות האירוע איימה אגודת ישראל לפרוש מה[[קואליציה]] וחבר כנסת [[מוטה גור]] הזהיר מפני נפילת הממשלה בעקבות פולמוס השבת , והשר לביטחון פנים הורה לשחררו מייד. ▼ב-[[21 בפברואר]] 1984, תאריך ההקרנה הראשונה בשבת, קראו הרבנים הראשיים של העיר, הרב [[ברוך שמעון סלומון]] והרב [[משה מלכה]] לצאת לרחובות ולהפגין נגד חילול השבת בפומבי. עשרות אלפי מפגינים דתיים הגיעו ל[[הפגנה]] באותו ערב שבת. למרות ההפגנה הגדולה המשיך הקולנוע בהקרנת סרטים וגם בערב שבת שלאחר מכן שוב היה הקולנוע פתוח ושוב נערכה הפגנה רבת משתתפים ברחובות פתח תקווה.
ב -[[30 במרץ]] 1984 הוכרזה שביתת נשק לבקשת המשטרה כיוון שבאותה תקופה חל [[יום האדמה]] במגזר הערבי וכל כוח האדם המשטרתי גויס לשמירה על השקט בתחומי המגזר. אך מיד לאחר הפוגה קצרה זו , התחדש העימות בין דתיים לחילונים בפתח תקווה ושוב עצרה המשטרה רבנים ובתגובה שבתו בתי הדין הרבניים והמועצות הדתיות יום שלם. ▼כעבור תקופה ארוכה של הפגנות החליטו המתנגדים הדתיים כי עליהם להרחיב את המאבק לתחומים אחרים. בחודש מרץ 1984 פרצו הרבנים הראשיים של פתח תקווה אל מועצת העירייה כדי לבטא את התנגדותם. במקביל ערכו הרבנים שיחות עם ראש העירייה במטרה לשכנעו לחדול מהקרנת סרטים בשבת ב"קולנוע היכל".
באפריל 1984 החליט הציבור החילוני להפגין בעצמו וארגן מופע של זמרים ואמנים ליום השבת. ההיענות למופע הייתה גבוהה וכל הכרטיסים נמכרו שבוע מראש. ההפגנות המשיכו להתקיים גם בחודשים מאי ואוגוסט. לאחר מכן הייתה תקופת רגיעה כיוון שהקולנוע שופץ ונסגר לתקופה של שנה וחצי. כאשר נפתח הקולנוע המחודש שוב החלו ההפגנות, והמשטרה החליטה לחדול מלתת אישורים להפגנות. בתגובה, הגישה החזית הדתית [[בג"ץ]] נגד המשטרה כאשר הם טוענים כי זו זכותם להפגין והמשטרה לא יכולה למנוע מהם את זכותם הטבעית. בג"ץ קבע כי במשך שבע שבתות יוכלו להפגין הפגנה גדולה ואחר כך ייאסרו הפגנות גדולות. החלטה זו נתקבלה כיוון שלמשטרה לא היה מספיק כוח אדם שיפקח בהפגנות, בנוסף לעובדה שההפגנות שנערכו עד כה לא שינו מאומה. כתגובה להחלטה זו של בג"ץ התאגדו אנשי אקדמיה דתיים לגוף שנקרא "אקדמאים לשמירת ערכי היהדות". גוף זה ביצע מסע הסברה ושכנוע בדבר חשיבות שמירת השבת בעיר , ושמירה על צביון דתי ויהודי במדינת ישראל. ▼
▲אנשי ציבור דתיים מ[[הליכוד]], [[אגודת ישראל]] ו[[המפד"ל]] הפעילו לחץ פוליטי, ו[[שמעון פרס]] שהיה אז ראש ממשלה זימן את דב תבורי ללשכתו וביקש ממנו להגיע לפשרה עם רבני העיר, אך ללא הועיל. דב תבורי היה נחוש בדעתו להמשיך ולאפשר הקרנת סרטים בערבי שבת, אחרת יתפטר. את דעתו הנחרצת הסביר בכך שלדעתו יש צורך להיענות לדרישות בני הנוער לבידור בסופי שבוע. הוא טען שבני הנוער בלילות שבת היו נוסעים ל[[תל אביב]] בכלי הרכב של הוריהם, דבר שיש בו סיכון, הוצאות מיותרות וריחוק מהשורשים המקומיים. דב תבורי העיד על עצמו כי הוא לא מעוניין לפגוע בציבור הדתי בעיר ולכן הבטיח כי מכירת כרטיסים לסרטים תיעשה לפני כניסת השבת והקרנת הסרטים לא תתחיל לפני השעה עשר בליל שבת.
כלחרף פסק הדין שקבע בג"ץ ההפגנות לא הפסיקו,ואלפים הגיעו להפגין בערבי שבת, כולל תושבי בני ברק שהיו מגיעים ברגל לאחר סעודת ליל שבת. בסוף יוני [[1986]] הואשמו הרב [[חיים ואלקין]] והרב [[ברוך סלומון]] ב[[התקהלות בלתי חוקית]], וקיבלו עונש [[מאסר על תנאי]]. הגורמים מסביב שנטלו חלק במאבק הממושך החלו מתעייפים, השוטרים כבר לא רצו להגיע בערבי שבת לפקח על הפגנות ואיימו בהתפטרותם, גם מספר המפגינים החל לרדת. לבסוף, ההפגנות פסקו לחלוטין במהלך [[1987]], כשלוש שנים לאחר תחילת המאבק. "קולנוע היכל" המשיך לפעול בשבת. (גוטקינד-גולן, 1990) ▼בראיון עיתונאי אמר: "מאבק החרדים ייזכר לדורות כקרב על פתיחת העיר שהייתה כמו במצור של שבת, זהו הקרב על הדמוקרטיה . עשרים אחוז דתיים רוצים לכפות את השבת שלהם על שמונים אחוז חילוניים."
החזית הדתית החליטה להיעזר בחוק הקיים נגד ראש העירייה. חוקי העזר העירוניים אוסרים הפעלת קולנוע בשבת ולכן הוגשה תביעה לבית המשפט המקומי נגד בעלי "קולנוע היכל" העוברים על החוק האוסר פתיחת בתי עינוגים בשבת.
▲בתגובה לפעולה זו של החזית הדתית מחליט ראש העיר לעשות תיקון בחוק והוסיף כי אם יש [[עניין ציבורי]], יוכל ראש העיר לתת רישיון לבית עסק לפתוח בשבת. התיקון לא אושר בכנסת ובינתיים התנהל המשפט נגד הבעלים של קולנוע היכל.
▲ההפגנות הפכו לדבר שבשגרה, עד שערב שבת אחד, במהלך הפגנה נעצר הרב הראשי הרב ברוך סלומון. שר המשטרה באותו הזמן הורה לשחררו מיד. בעקבות האירוע איימה אגודת ישראל לפרוש מה[[קואליציה]] וחבר כנסת [[מוטה גור]] הזהיר מפני נפילת הממשלה בעקבות פולמוס השבת.
▲ב [[30 במרץ]] 1984 הוכרזה שביתת נשק לבקשת המשטרה כיוון שבאותה תקופה חל [[יום האדמה]] במגזר הערבי וכל כוח האדם המשטרתי גויס לשמירה על השקט בתחומי המגזר. מיד לאחר הפוגה קצרה זו, התחדש העימות בין דתיים לחילונים בפתח תקווה ושוב עצרה המשטרה רבנים ובתגובה שבתו בתי הדין הרבניים והמועצות הדתיות יום שלם.
באפריל 1984 החליט הציבור החילוני להפגין בעצמו וארגן מופע של זמרים ואמנים ליום השבת. ההיענות למופע הייתה גבוהה וכל הכרטיסים נמכרו שבוע מראש. ההפגנות המשיכו להתקיים גם בחודשים מאי ואוגוסט. לאחר מכן הייתה תקופת רגיעה כיוון שהקולנוע שופץ ונסגר באותו הזמן לתקופה של שנה וחצי. כאשר נפתח הקולנוע המחודש, שוב החלו ההפגנות אשר התישו את כוחה של המשטרה, ולכן החליטה המשטרה לא לתת אישורים להפגנות הדתיים.
▲בתגובה, הגישה החזית הדתית [[בג"ץ]] נגד המשטרה כאשר הם טוענים כי זו זכותם להפגין והמשטרה לא יכולה למנוע מהם את זכותם הטבעית. בג"ץ קבע כי במשך שבע שבתות יוכלו להפגין הפגנה גדולה ואחר כך ייאסרו הפגנות גדולות. החלטה זו נתקבלה כיוון שלמשטרה לא היה מספיק כוח אדם שיפקח בהפגנות, בנוסף לעובדה שההפגנות שנערכו עד כה לא שינו מאומה. כתגובה להחלטה זו של בג"ץ התאגדו אנשי אקדמיה דתיים לגוף שנקרא "אקדמאים לשמירת ערכי היהדות". גוף זה ביצע מסע הסברה ושכנוע בדבר חשיבות שמירת השבת בעיר ושמירה על צביון דתי ויהודי במדינת ישראל.
חרף פסק הדין שקבע בג"ץ, הגיעו אלפים להפגין בערבי שבת. להפגנות הצטרפו גם דתיים מבני ברק שהיו מגיעים ברגל לאחר סעודת שישי.
בסוף יוני [[1986]] הואשמו הרב [[חיים ואלקין]] והרב [[ברוך סלומון]] ב[[התקהלות בלתי חוקית]] וקיבלו עונש [[מאסר על תנאי]].
▲כל הגורמים מסביב שנטלו חלק במאבק הממושך החלו מתעייפים, השוטרים כבר לא רצו להגיע בערבי שבת לפקח על הפגנות ואיימו בהתפטרותם, גם מספר המפגינים החל לרדת. לבסוף, ההפגנות פסקו לחלוטין במהלך [[1987]], כשלוש שנים לאחר תחילת המאבק. "קולנוע היכל" המשיך לפעול בשבת. (גוטקינד-גולן, 1990)
עם הקמת מדינת ישראל נקבע כי השבת ו[[חגי ישראל]] הם ימי המנוחה הקבועים בישראל. בשנת[[ 1951]] נחקק [[חוק שעות העבודה והמנוחה]].
המשמעות והתפיסה של יום השבת משתנה בין דתיים לחילוניים.
על פי התפיסה החילונית יום השבת הוא יום מנוחה ובילוי ולכן יש לאפשר פתיחת מקומות בילוי בשבת. המחנה הדתי מנגד דורש שמירה על קדושת יום השבת על פי תורת ישראל, דהיינו איסור מוחלט על פתיחת מקומות בילוי בשבת.(שביד,2005)
המחלוקת סביב נושא השבת בין דתיים לחילוניים היא רק חלק משסע עמוק שיסודו בהשקפות ודעות שונות בדבר הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית.
מחלוקת זו בנושא השבת עלולה להביא לקרע משמעותי בעם כפי שכמעט קרה בפרשת קולנוע היכל. כדי לא להגיע להתפוררות חברתית החליטה ממשלת ישראל עוד בראשית דרכה לנקוט במדיניות של פשרה בין הצדדים באופן שבו נמנעים מהכרעה ברורה בנושא.
הוחלט כי כל עיר תפעל על פי תקנות עזר עירוניות. תוכן התקנות משתנה מעיר לעיר בהתאם לאופי הפוליטי והדתי בעיר.
באופן טבעי, כאשר משתנה האופי מסיבות דמוגרפיות נוצרים חיכוכים ומחלוקות בין שני הצדדים, ובמקרים רבים חוקי העזר העירוניים לא נאכפים, כמו במקרה של פרשת קולנוע היכל.(כהן וזיסר,2003)[[תמונה:xxx.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קריקטורה המבטאת את עמדת התקשורת]]
היחסים בין הדתיים והחילוניים בפתח תקווה מבוססים על סובלנות והבנה הדדית. אחד המאפיינים של פתח תקווה מאז ומעולם היה השילוב של דתיים וחילוניים שחיו זה לצד זה והשתדלו להתחשב ברגשות האחר.
אם כן, נשאלת השאלה כיצד קרה שהתעורר פולמוס קשה כל כך בעיר שבה דתיים וחילוניים מבינים זה את זה? התשובה לכך היא באופן בו תפקדה התקשורת באותה התקופה. בפרשת קולנוע היכל מילאה התקשורת תפקיד חשוב כיוון שהיא דאגה שהעניין הציבורי לא ייעלם ובכל שבוע מחדש ליבתה את המחלוקת על ידי פרסומים וכותרות ענק במהדורות מרכזיות.(חשביה,1998)
דוגמאות לכך ניתן למצוא בפרסומים שונים, לדוגמה: בכל הקריקטורות שפורסמו ניתן למצוא מפגין דתי [[חרדי]] למרות שבמציאות רוב המפגינים היו בעלי כיפות סרוגות. דוגמה נוספת: הצלמים רצו להשיג "סקופ" חדשותי והתמקדו בשוטרים מכים באלות לבנות מפגינים חרדים הלובשים שחור. גם כאשר קרה ונפל הרב סלומון ארצה, צילמו זאת הכתבים והתמונה התפרסמה בעמוד הראשון של העיתון היומי.(עם מקדשי שביעי,תשמ"ו)
[[תמונה:xxx.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קריקטורה מאותם ימים]]
עם הקמת מדינת ישראל נקבע כי השבת ו[[חגי ישראל]] הם ימי המנוחה הקבועים בישראל, ובשנת[[ 1951]] נחקק [[חוק שעות עבודה ומנוחה]]. כדי להביא לפשרה בין האידאולוגיות השונות בנושא בין דתיים לחילונים, החליטה ממשלת ישראל עוד בראשית דרכה לנקוט במדיניות של פשרה בין הצדדים באופן שבו נמנעים מהכרעה ברורה בנושא, דרך שכונתה "[[סטטוס קוו (ישראל)|סטטוס קוו]]". במסגרת ה"סטטוס קוו" הוחלט כי כל עיר תפעל על פי תקנות עזר עירוניות. תוכן התקנות משתנה מעיר לעיר בהתאם לאופי הפוליטי והדתי בעיר. בפתח תקווה למרות חוק העזר העירוני לא הושגה הסכמה מצד הציבור הדתי והחרדי בעיר באשר לפעילותו של הקולנוע בשבת, והם לא הסכימו קבל את מדיניות העירייה בנידון.
{{ערך מורחב|סטטוס קוו (ישראל)}}
== ראו גם ==
== לקריאה נוספת ==
*חשביה ,א.(1998). חשביה, '''פתח תקווה – אם ועיר. 120 השנים הראשונות., ת"א:הוצאת עיריית פ"ת באמצעות מילוא, תל אביב, 1998.
*כהן, א.כהן וזיסר,ב.(2003)וב. זיסר, '''מהשלמה להסלמה- השסע הדתי חילוני בפתח המאה העשרים ואחת. ת"א:''', [[הוצאת שוקן]], תל אביב, 2003.
*שביד, א.(2005). שביד, "השבת במדינת ישראל", בתוך: א. דרומי (עורך)., '''שבת אחים - יחסי חילונים דתיים עמדות הצעות אמנות.''' (עמ' 220-225)., ירושלים:הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים, 2005.
* נ. גוטקינד-גולן,נ.(1990). "פרשת קולנוע היכל", בתוך: י. ליבמן (עורך). '''לחיות ביחד - יחסי דתיים
* חילוניים בחברה הישראלית.''' (עמ' 70-87)., הוצאת ירושלים:כתר, ירושלים, 1990.
* '''עם מקדשי שביעי, - המערכה על קדושת השבת בפתח תקוה.''', ישראל,תשמ"ו 1986.
== קישורים חיצוניים ==
[[קטגוריה:מחלוקות בישראל]]
[[קטגוריה:פתח תקווה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:הפגנות בישראל]]
| 