אינטגרציה (חינוך) – הבדלי גרסאות

בעיית האינטגרציה בחינוך כרוכה בסוגיות של הגדרה ושל מדיניות כאחת, שטרם נמצא להן פתרון. רק מדינות מעטות בעולם אימצו את האינטגרציה ברפורמות החינוכיות שלהן באופן מערכתי, ובין הבולטות שבהן נמצאות [[ארצות הברית]] ו[[ישראל]]. ב[[בריטניה]], למשל, לא הייתה מעולם אינטגרציה כפויה, אף שבתי ספר מקיפים נפוצים למדי. בארצות הברית מתייחס המונח אינטגרציה לעירובם של ילדים מקבוצת אתניות או גזעיות שונות, החייבים מכוח החוק ללמוד יחד באותו בית-ספר או באותה כיתה.

# הפגשת הילדים מכל השכבות, בניהם של יוצאי הורים מכל ארצות המוצא, במסגרות לימודים משותפות.

בדברי הסיכום שלו אמר ד"ר רימלט:{{ציטוט|תוכן=....אותם חברים שהצביעו בעד הרפורמה ידעו שהם לא עושים דבר לנצח או לדורות, אלא הם מקדמים את מפעל החינוך. וכדי שמפעל החינוך יוכל להתקדם, אסור לדעתי להנציח מסגרות, נכון שעצם הפשרת קיפאון של מסגרות אין בו שינוי תכנים - המסגרת עצמה לא קובעת, אבל מצד שני אי אפשר לשנות תכנים ויעדים אם המסגרות קבועות ואינן משתנות.}}מטרות אלו נוסחו באופן דומה במסמך ההנחיות של [[משרד החינוך]] לביצוע הרפורמה.

הרפורמה המבנית שיצרה את [[חטיבת ביניים|חטיבת הביניים]] כשלב מתווך בין [[בית ספר יסודי|בית הספר היסודי]] לחטיבה העליונה של [[בית ספר על יסודי|בית הספר העל-יסודי]], וההחלטה לאמץ במסגרתה מדיניות של אינטגרציה, הפכה בפועל את חטיבת הביניים למוקד ההפעלה של המיזוג המכוון, ויצרה זיהוי מוחלט בין הרפורמה לאינטגרציה בשיח הציבורי והחינוכי.

בנאומו בכנסת אמר שר החינוך והתרבות [[זלמן ארן]] ב-[[29 ביולי]] [[1968]] כך: "אני מציע לכנסת לאשר את המלצות הוועדה הפרלמנטרית שביצוען ההדרגתי יימשך כמה שנים ויתרום תרומה היסטורית להאדרת החינוך במדינת ישראל". השר לא נקב במספר השנים שלדעתו יעברו עד אשר תושלם הרפורמה במלואה. היעדר חוק מחייב גרם ליישום הרפורמה בהדרגה, בקצב שהיה איטי מהמצופה. בשנת הלימודים הראשונה ליישום הרפורמה (1968 - 1969), הוקמו 8 חטיבות ביניים שכללו 8% מתלמידי ז'-ח', בשנת הלימודים 1973-1974 למדו רק 30% מהתלמידים בחינוך העברי במסגרת של חטיבת ביניים.

== '''היבטים משפטיים - מקומו של בית המשפט באכיפת האינטגרציה''' ==

''"טובתו ושלומו[של האזרח- א.ח.] כפופים לא פעם לטובת שלום הכלל, ולעתים קרובות נוחיות ואינטרס הפרט משועבדים לנוחיות וטובת הכלל... כך גם בשטח החינוך, שהוא אחד מהרגישים והחשובים בפעולותיה של כל מדינה מסודרת, הדואגת לעתידה ולשגשוגה, שטח שאין המדינה יכולה להפקידו בידי הפרט בלבד. ...הצלחת הרפורמה החינוכית יכולה להיות גורם חשוב למניעת אותם מאורעות מעציבים שאנו עדים להם בזמן האחרון על רקע הטענה של אי-שוויון חברתי וסוציאלי..."''

"''אנו מבינים כי עניינה של העתירה הוא בעל חשיבות ציבורית ראשונה במעלה והרת תוצאות לעתיד החינוך בארץ. בהחלטתנו לכאן או לכאן אנו עלולים או לעזור על שמירת שלמות ביצוע הרפורמה, או לתקוע בה טריזים ובקיעים".''<ref>בג"ץ '''קרמר''', עמ' 769</ref>

וכן:

''"אין זה מן הראוי שבית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט הגבוה לצדק, יתעלם מהמדיניות של הממשלה ויעתר לבקשת העותרים ועל ידי כך יבקיע בקע בחומת הרפורמה החינוכית שבהצלחתה, נראה לי, עניינו של כל אזרח ואזרח…" ''<ref>בג"ץ '''קרמר''', עמ' 784</ref>

כך לאורך השנים הבאות ועד לתחילת שנות התשעים מגבה בית המשפט העליון באופן כמעט אוטומטי את מדיניות הממשלה בדבר האינטגרציה בחינוך והודף את מבול העתירות שהורעפו עליו לאורך השנים<ref>לסקירה מקפת ראה דן גבתון, "בציפייה למזרחי נ' מחלקת החינוך של טופי-גן השרון (לא נידון): מבט משווה וביקורתי על עמדת בית המשפט העליון כלפי האינטגרציה בחינוך בישראל", '''עיוני משפט''' כח(2) (תשס"ה), , עמ' 498. כמו כן, סטיב גולדשטיין ואיתן לדרר, חופש הפרט בבחירת בית הספר מול שוויון ואינטגרציה: מגמות בפסיקתו של בית המשפט העליון, '''מגמות''' לו 185. כמו כן, ראו ישי בלנק, "ממלכתיות מבוזרת: שלטון מקומי, הפרדות ואי שוויון בחינוך הציבורי", '''עיוני משפט''' כח (תשס"ה)347, עמ' 384.</ref> מצד הורים, בעיקר ממעמד בינוני-גבוה שביקשו לחמוק ממדיניות האינטגרציה מסיבות שונות, ומצד מגוון ארגונים המעוניינים בחינוך שונה. התמיכה הייתה כה גורפת, עד כי לקראת סוף שנות השמונים הרחיב בית המשפט את מסגרת הסמכות של הרשויות לאכוף אינטגרציה בחינוך אף מעבר לגבולותיה המקוריים והחילה במקרים מסוימים גם על בתי ספר יסודיים שכלל לא נכללו בדו"ח הוועדה.<ref>בג"ץ 595/88 '''שולמן נ' מנהל המנהל לחינוך בעיריית ת"א''', פ"ד מב(3), 594. במקרה זה דובר בהורי ילדה שעתרו כנגד החלטת העירייה שלא לאפשר להם לשלוח ילדתם לבית-ספר יסודי מחוץ לאזור הרישום שלהם. ביהמ"ש השתמש בתוכנית האינטגרציה כנימוק לשלילת זכותם זו. </ref>

מתחילת שנות התשעים, בעקבות התמורה שהתחוללה ביחסי הכוחות בין הרשויות המקומיות והשלטון המרכזי, ובעקבות השינוי הזוחל בחברה הישראלית<ref>[גדי טאוב], '''המרד השפוף: על תרבות צעירה בישראל''' (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997)

* [[אינטגרציה גזעית]]