חוק טיפול בחולי נפש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: דוגמה; ארצות הברית; פתרון; וועד; מכיוון; וכדומה; אשפוז; לחלופין; וכיוצא בזה;
מ 03 הגהה
שורה 32:
החלפת החוק הישן (1955) בחדש (1991) נבעה, בין השאר, מרפורמות שהתרחשו ב[[העולם המערבי|עולם המערבי]] ב[[שנות ה-70]] ו[[שנות ה-80|ה-80]] של [[המאה העשרים]], בכל הנוגע לחוקי האשפוז בכפייה. הרפורמות היו מבוססות על המודל המשפטי, שלפיו החלטה על אשפוז כפוי המהווה הגבלה על [[חירות האדם|חירות הפרט]], צריכה להתקבל על ידי [[הרשות השופטת]]. בהתאם למודל זה הגבילו החוקים החדשים את העילות המבססות אשפוז בכפייה, ונתנו עדיפות למבחן המסוכנות כעילת האשפוז על פני קריטריון של "צורך בטיפול", המהווה את הקריטריון המנחה במודל הרפואי. במקביל גברה המודעות הציבורית לזכויות האדם של המתמודדים המאושפזים.
 
ב[[ישראל]] קרה מהלך דומה, כאשר במהלך שנות ה-80 פורסמו מאמרים אקדמאייםאקדמיים שביקרו את החוק משנת 1955 וקראו לשנותו. במאמרים אלה הוצעה רפורמה בתחום האשפוז הכפוי, שבה:
* יוגדרו בחוק העילות לאשפוז כפוי.
* יוגבל תוקפה של ההוראה לאשפוז כפוי.
שורה 66:
*נוסח החוק:
:נוסח החוק מעורפל למדי ומאפשר מידת פרשנות סובייקטיבית נכבדה להתוויות "הסיכון" ו"כושר השיפוט הפגום" בידי הפסיכיאטר המאשפז, שעלול לסבול מהטיות סוציו-אקונומיות או כשלי תקשורת בין אישית.
**שיקול הדעת של הפסיכיאטר המחוזי המורה בצו לשלוח אדם לבדיקה כפויה הינוהנו חופשי כמעט ללא סייג. למעשה בדיקה כפויה של אדם יכולה להתבצע במקרים מסוימים אך רק על בסיס שמועה או רכילות שהגיעה לאוזניו של המשמש בתפקיד פסיכיאטר המחוז.
**הפרמטר המרכזי מבין השלושה לכפיית אשפוז על אדם, הלוא הוא ה-"מסוכנות המיידיתהמידית לעצמו או לזולת" הינוהנו אמורפי ופתוח לאינטרפטציות.
::הבעיתיותהבעייתיות נובעת מכך שמכיוון שהסיכון אינו מושתת על ממד ראייתי, הוא למעשה מאלץ את הפסיכיאטר הבודק את החולה 'להתנבא' ולנסות לנחש כמיטב יכולתו האם מעט המידע המובא בפניו בבדיקה חפוזה מעיד על מסוכנות אקוטית. ציפייה זו מהרופאים איננה סבירה מבחינה קלינית, גם לדעת פסיכיאטרים רבים הנדרשים לכך.
**הערכת "המסוכנות העתידית" שנדרשת לשם הפעלת החוק ניצבת בסתירה למקובל לרוב בסדר הדין הפלילי בו נהוג להחיל עונש, קנס, הליך שיקומי וכיוצא בזה , בהסתמך על מעשה או עוולה שביצע הנאשם בעבר, ולא על יסוד דברים שאפשר שיעשה בעתיד, אך כבני אדם גם לבכיר שברופאים אין דרך אמפירית או יכולת מדעית של ממש להוכיח מה ילד יום.
 
*ריכוז מידה רבה של כחכוח וסמכות בידי קבוצת מיעוט:
:גם כיום, לאחר התיקונים בניסוחו, החוק לטיפול בחולי נפש מאפשר סיטואציות בהן אדם עשוי להשלחלהישלח לאשפוז בכפיהבכפייה כאשר הפסיכיאטר המטפל, מבצע לבדו קשת רחבה של תפקידים. החוק אינו מגביל את האפשרות שהפסיכיאטר המאשפז יהיה גם הרופא המטפל במחלקה הסגורה, וגם בר הסמכא לקבוע את תנאי האשפוז, ומועד סיומו.
 
*התרת שימוש באמצעי כפיה חריפים שונוייםשנויים במחלוקת, מול הקושי בפיקוח עליהם:
:אף על פי שהחוק מגביל את השימוש באמצעי כפיה (דהיינו, קשירה למיטה, טיפול בנזעי חשמל, ומתן תרופות בזריקה), ומגדיר אותם כטיפוליים גרידא - עדיין קיים קושי ניכר לפקח מקרוב על אופן השימוש בהם בין כתלי המחלקות הסגורות.
 
*העדר רגולציה וביקורת מספקת:
:על רקע מעטה הסודיות הרפואית שאופף את בתי החולים הממשלתיים ומוסדות בריאות הנפש בכלל, לרבות הסדרי הביטחון הקפדניים והאיסור הגורף לצלם בגבולם, החוק אינו מסדיר את האפשרות לביקורת חיצונית על הנעשה במתקני האשפוז. כיום, בניגוד למקובל במוסדות כליאה אחרים, כדוגמת אלה של ה[[שב"ס]] או של [[צה"ל]] - ביקורים של שופטים ופרקליטים, ארגוני זכויות אדם, מבקרים חיצוניים (שאינם אנשי מקצוע), וכן כניסת עיתונאים למחלקות הפסיכיאטריות - הינםהנם בבחינת אירוע נדיר המצריך אישורים מיוחדים, תיאום מדוקדק, ומתבצע תחת מגבלות שקובע מנהל המוסד.
 
*הרכב ועדות הערר על אשפוז כפוי:
:ועדת ערר ראשונה ושניהושנייה (לפני משפט), מורכבת משני רופאים ומשפטן, כך שנציג הוועדה האמון על הפן החוקי, מצוי במיעוט מול נציגי המגזר הרפואי-פסיכיאטרי.
:יתרה מזו, ניגודי אינטרסים עלולים להיווצר עקב היכרות חברית מוקדמת בין רופאי הוועדה לבין רופאי המחלקה (המתנגדים מטבע הדברים לשחרור החולה) , וכך תפגםתיפגם יכולתם להחליט באובייקטיביות על שחרור החולה או לחלופין על המשך אשפוזו.
 
דוגמה להצעת פתרון אפשרי לבעיות המרכזיות:
שורה 97:
* מינוי מפקח שאינו איש מקצוע של בריאות הנפש, במעמד צד ג', על השימוש באמצעי הכפייה בזמן אמת. כגון: שופט מעצרים, משפטן ותיק, או נציג חוק (קצין משטרה), שיהא נוכח בתחומי בית החולים בכל שעות היממה, ותפקידו לאשרר המשך פעולת כפייה מעבר לפרק זמן סביר שיקבע (למשל קשירה שנמשכת למעלה מחצי שעה וכדומה). איוש תקן שכזה עשוי לסייע במניעת מקרים של ניצול סמכות לרעה כלפי חסרי ישע במחלקות הסגורות.
 
* שינוי הרכבי ועדות ערר והרחבת מספר חבריה. בסגנון חבר המושבעים האמריקני, על ועדה טרום משפטית שכזו לכלול בצד רופאים ומשפטנים, גם אנשי ציבור, אנשי דת, בעלי מקצוע אחרים בתחומים הסוציאליםהסוציאליים, ואף אזרחים מן השורה.
 
* שינוי הרכבי ועדות ערר והרחבת מספר חבריה. בסגנון חבר המושבעים האמריקני, על ועדה טרום משפטית שכזו לכלול בצד רופאים ומשפטנים, גם אנשי ציבור, אנשי דת, בעלי מקצוע אחרים בתחומים הסוציאלים, ואף אזרחים מן השורה.
:עם זאת, יש הסוברים{{מקור}} שמן הראוי לבטל כליל את ועדות הערר הרפואיות, ובמקביל להבטיח בחוק את זכות העירעור לערכאה משפטית בפרק זמן סביר ממועד ההחלטה על האשפוז, זאת ללא התניית הדיון בדחיית הבקשה על ידי שתי ועדות קודמות, כפי שהמצב הוא כיום.