חוק טיפול בחולי נפש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: דוגמה; ארצות הברית; פתרון; וועד; מכיוון; וכדומה; אשפוז; לחלופין; וכיוצא בזה; |
מ 03 הגהה |
||
שורה 32:
החלפת החוק הישן (1955) בחדש (1991) נבעה, בין השאר, מרפורמות שהתרחשו ב[[העולם המערבי|עולם המערבי]] ב[[שנות ה-70]] ו[[שנות ה-80|ה-80]] של [[המאה העשרים]], בכל הנוגע לחוקי האשפוז בכפייה. הרפורמות היו מבוססות על המודל המשפטי, שלפיו החלטה על אשפוז כפוי המהווה הגבלה על [[חירות האדם|חירות הפרט]], צריכה להתקבל על ידי [[הרשות השופטת]]. בהתאם למודל זה הגבילו החוקים החדשים את העילות המבססות אשפוז בכפייה, ונתנו עדיפות למבחן המסוכנות כעילת האשפוז על פני קריטריון של "צורך בטיפול", המהווה את הקריטריון המנחה במודל הרפואי. במקביל גברה המודעות הציבורית לזכויות האדם של המתמודדים המאושפזים.
ב[[ישראל]] קרה מהלך דומה, כאשר במהלך שנות ה-80 פורסמו מאמרים
* יוגדרו בחוק העילות לאשפוז כפוי.
* יוגבל תוקפה של ההוראה לאשפוז כפוי.
שורה 66:
*נוסח החוק:
:נוסח החוק מעורפל למדי ומאפשר מידת פרשנות סובייקטיבית נכבדה להתוויות "הסיכון" ו"כושר השיפוט הפגום" בידי הפסיכיאטר המאשפז, שעלול לסבול מהטיות סוציו-אקונומיות או כשלי תקשורת בין אישית.
**שיקול הדעת של הפסיכיאטר המחוזי המורה בצו לשלוח אדם לבדיקה כפויה
**הפרמטר המרכזי מבין השלושה לכפיית אשפוז על אדם, הלוא הוא ה-"מסוכנות
::
**הערכת "המסוכנות העתידית" שנדרשת לשם הפעלת החוק ניצבת בסתירה למקובל לרוב בסדר הדין הפלילי בו נהוג להחיל עונש, קנס, הליך שיקומי וכיוצא בזה , בהסתמך על מעשה או עוולה שביצע הנאשם בעבר, ולא על יסוד דברים שאפשר שיעשה בעתיד, אך כבני אדם גם לבכיר שברופאים אין דרך אמפירית או יכולת מדעית של ממש להוכיח מה ילד יום.
*ריכוז מידה רבה של
:גם כיום, לאחר התיקונים בניסוחו, החוק לטיפול בחולי נפש מאפשר סיטואציות בהן אדם עשוי
*התרת שימוש באמצעי כפיה חריפים
:אף על פי שהחוק מגביל את השימוש באמצעי כפיה (דהיינו, קשירה למיטה, טיפול בנזעי חשמל, ומתן תרופות בזריקה), ומגדיר אותם כטיפוליים גרידא - עדיין קיים קושי ניכר לפקח מקרוב על אופן השימוש בהם בין כתלי המחלקות הסגורות.
*העדר רגולציה וביקורת מספקת:
:על רקע מעטה הסודיות הרפואית שאופף את בתי החולים הממשלתיים ומוסדות בריאות הנפש בכלל, לרבות הסדרי הביטחון הקפדניים והאיסור הגורף לצלם בגבולם, החוק אינו מסדיר את האפשרות לביקורת חיצונית על הנעשה במתקני האשפוז. כיום, בניגוד למקובל במוסדות כליאה אחרים, כדוגמת אלה של ה[[שב"ס]] או של [[צה"ל]] - ביקורים של שופטים ופרקליטים, ארגוני זכויות אדם, מבקרים חיצוניים (שאינם אנשי מקצוע), וכן כניסת עיתונאים למחלקות הפסיכיאטריות -
*הרכב ועדות הערר על אשפוז כפוי:
:ועדת ערר ראשונה
:יתרה מזו, ניגודי אינטרסים עלולים להיווצר עקב היכרות חברית מוקדמת בין רופאי הוועדה לבין רופאי המחלקה (המתנגדים מטבע הדברים לשחרור החולה) , וכך
דוגמה להצעת פתרון אפשרי לבעיות המרכזיות:
שורה 97:
* מינוי מפקח שאינו איש מקצוע של בריאות הנפש, במעמד צד ג', על השימוש באמצעי הכפייה בזמן אמת. כגון: שופט מעצרים, משפטן ותיק, או נציג חוק (קצין משטרה), שיהא נוכח בתחומי בית החולים בכל שעות היממה, ותפקידו לאשרר המשך פעולת כפייה מעבר לפרק זמן סביר שיקבע (למשל קשירה שנמשכת למעלה מחצי שעה וכדומה). איוש תקן שכזה עשוי לסייע במניעת מקרים של ניצול סמכות לרעה כלפי חסרי ישע במחלקות הסגורות.
* שינוי הרכבי ועדות ערר והרחבת מספר חבריה. בסגנון חבר המושבעים האמריקני, על ועדה טרום משפטית שכזו לכלול בצד רופאים ומשפטנים, גם אנשי ציבור, אנשי דת, בעלי מקצוע אחרים בתחומים
▲* שינוי הרכבי ועדות ערר והרחבת מספר חבריה. בסגנון חבר המושבעים האמריקני, על ועדה טרום משפטית שכזו לכלול בצד רופאים ומשפטנים, גם אנשי ציבור, אנשי דת, בעלי מקצוע אחרים בתחומים הסוציאלים, ואף אזרחים מן השורה.
:עם זאת, יש הסוברים{{מקור}} שמן הראוי לבטל כליל את ועדות הערר הרפואיות, ובמקביל להבטיח בחוק את זכות העירעור לערכאה משפטית בפרק זמן סביר ממועד ההחלטה על האשפוז, זאת ללא התניית הדיון בדחיית הבקשה על ידי שתי ועדות קודמות, כפי שהמצב הוא כיום.
|