קרב אקנומוס – הבדלי גרסאות

'''קרב אקנומוס''' נערך ב-[[256 לפנה"ס]], במהלך [[המלחמה הפונית הראשונה]], בין ציי [[קרתגו]] ו[[הרפובליקה הרומית|רומא]] ליד כף אקנומוס (Εκνομος, Ecnomus), בחוף הדרומי של [[סיציליה|סיקיליה]] (סיציליה). הקרב הסתיים בניצחון הרומאים, ואיפשר להם להעביר את זירת המלחמה מסיציליה אל אדמת קרתגו שבאפריקה. קרב אקנומוס נחשב לגדול שבקרבות הימיים בעת העתיקה.

 

[[המלחמה הפונית הראשונה]] ([[264 לפנה"ס|264]]-[[241 לפנה"ס]]) החלה כהתערבות צבאית של הרומאים והקרתגים במלחמתו של [[היירון השני|היירון]] שליט [[סירקוסאי]] על השליטה בעיר [[מסינה|מסנה]] שב[[סיציליה]]. עד מהרה גלש הסכסוך למאבק בין שתי המעצמות - היבשתית והימית - על השליטה באי כולו, אך גם לאחר שמונה שנות לחימה ביבשה ובים לא הצליחו הצדדים להכריע האחד את יריבו. על אף תבוסתם בקרבות הימיים ליד [[קרב מילאי (260 לפנה"ס)|מילאי]] ו[[קרב טינדאריס|טינדאריס]], נותרה השליטה בים בידי הקרתגים. אוניותיהם הוסיפו להעביר באין מפריע תגבורות צבא ואספקה מקרתגו שב[[אפריקה]] אל הערים הפוניות שבסיציליה, וציים המלחמתי היווה איום מתמיד על הנתיב הימי החיוני לרומאים בין איטליה לבין צבאותיהם שמעבר למצר. למרות עליונותם בשדה הקרב הבינו הרומאים, כי כל עוד שולטים הקרתגים בים לא יוכלו לסלקם מן האי, ועל כן החליטו להעביר את המלחמה לאפריקה ולהכריע שם את קרתגו בקרב יבשה.

 

[[פוליביוס]], ההיסטוריון היווני בן המאה ה-2 לפנה"ס, כותב כי "משימת הרומאים הייתה להפליג אל לוב (אפריקה)... שמאבק הקרתגים יהא לא למען סיציליה אלא למענם הם ולמען ארצם."<ref>פוליביוס, ספר ראשון, 26. (המובאות בתרגומו של ד"ר מאיר שש.)</ref> הקרתגים הבינו במידה שווה, כי אם ינחת צבא רומאי באפריקה ייחרץ לא רק גורל עריהם בסיציליה אלא גם גורל קרתגו עצמה, ועל כן החליטו להשמיד בקרב ים את צי חיל המשלוח.

 

הרומאים כינסו 330 [[חמש-חתרית|חמש-חתריות]] ומספר לא ידוע של אניות משא ([[מובלת סוסים|מובלות-סוסים]]), ובקיץ 256 לפנה"ס הפליג הצי מאיטליה אל אקנומוס שבחוף הדרומי של סיציליה, שם חנה הצבא. הצי הקרתגי, שמנה 350 חמש-חתריות, יצא מאפריקה ועגן ליד [[הראקליה מינואה]], כ-25 קילומטרים מערבית ל[[אגריג'נטו|אקרגס]]. פוליביוס, המקור העיקרי לידיעותינו על הקרב, מוסר כי בכל אוניית-מלחמה רומית היו 300 חותרים ואנשי צוות ו-120 חיילים, וסך כל חיל המשלוח מנה לדבריו כמאה וארבעים אלף איש. לפי חשבונו, היו לקרתגים - בהתאם למספר אניותיהם - מאה וחמישים אלף איש ויותר.<ref>שם, ספר ראשון, 26.</ref>

 

מיד עם הגיע הידיעה לאוזני הקרתגים על יציאת האוניות הרומאיות לים, הזדרזו ושטו לעברן. עם התקרבם ראה [[חמילקרת (256-262 לפנה"ס)|חמילקרת]], מפקד הצי הקרתגי, את המערך הרומאי המשולש שבאחוריו נגררות מובלות-הסוסים, החליט לנצל חולשה זו וסידר את אוניותיו בהתאם. שלושה רבעים ממספר אוניותיו חילק לשתי שייטות והציב אותן בשורה חזיתית. את הרבע הנוסף העמיד בשורת חזית בצדו השמאלי של המערך, כשהיא נוטה בזווית לעבר היבשה. השייטת הימנית, בפיקודו של חנו, נפרשה הרחק אל הים הפתוח, ובה הועמדו המהירות שבחמש-חתריות, המתאימות לביצוע תנועות איגוף וכיתור. חמילקרת עצמו התייצב באמצע המערך בפיקוד השייטת המרכזית.

 

משניתן האות לקרב בצי הרומאי, פרצו קדימה השייטות הראשונה והשנייה, כשהן מכוונות את התקפתן למרכז המערך הקרתגי. חמילקרת הניח להן להתקרב, ואז פקד על אניות השייטת המרכזית להיסוב לאחור ולהעמיד פני נסוגות. הרומאים, בהתלהבותם, דלקו אחריהן, כשהם מותירים מאחור את השייטות השלישית והרביעית ואת מובלות-הסוסים. משגדל די צורכו המרחק בין שני חלקי הצי הרומאי, הורה חמילקרת לאוניותיו להסתובב לאחור ולהתנגש באויב.

 

משגברו שני הקונסולים על חמילקרת ואניותיו, מיהרו להושיט עזרה לשייטות השלישית והרביעית ולמובלות-הסוסים הנתונות במצוקה. הם [[כיתור|כיתרו]] את אניות הקרתגים, לכדו חמישים מהן על צוותן והניסו את השאר.

 

קרב אקנומוס, הנחשב לגדול שבקרבות הימיים בעת העתיקה, הסתיים בניצחון רומאי. למעלה מ-30 אוניות קרתגיות טבעו ו-64 נפלו לידי האויב. מאוניות הרומאים הוטבעו 24, אך אף אחת לא נפלה שלל. זמן קצר אחר כך נחת חיל המשלוח באפריקה באין מפריע ונערך להכרעת קרתגו בקרב יבשה על אדמתה שלה.

 

== הערות שוליים ==

<references />

{{תבנית:המלחמה הפונית הראשונה}}