המשפט ההומניטרי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Rubinbot (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{עריכה|נושא=מדעי החברה}}
תרבויות שונות, לאורך תקופות היסטוריות שונות ניסחו ועיצבו "כללי מלחמה" – מה מותר ומה אסור לבצע תוך כדי מלחמה. כללים אלה התעצבו לענף משפטי בשם "'''המשפט הבינלאומי ההומניטרי'''" המבטא את הנורמות המקובלות, החלות על סכסוכים מזוינים בין מדינות ובתוך מדינות, ומפרט את החובות המוטלות על הצדדים הלוחמים. ניסוח הכללים, כפי שאנו מכירים אותם היום, החל במחצית השנייה של המאה ה- 19, אם כי הנורמות המנהגיות שהוכרו בו יכולות לנבוע ממקורות עתיקי ימין. הדוגמא המובהקת לנורמה מנהגית עתיקה היא האיסור והגיוני על שימוש ברעל ובגורמים מפיצי מחלות.
 
המשפט הבינלאומי ההומניטרי הוא ענף של המשפט הבינלאומי הכללי, ולפיכך נובע מאמנות, נוהגים מוכחים, עקרונות המשפט המוכרים ועשוי לפנות לכתביהם של מלומדים, על פי אמנת [[בית הדין הבינלאומי לצדק]].
המשפט הבינלאומי ההומניטרי, ככל פרקטיקה משפטית אחרת, עוקב אחר ההתפתחויות ההיסטוריות. לפיכך, רק לאחר שנוצרת מציאות חדשה, באה הפרקטיקה המשפטית ומעגנת את כללי המותר והאסור בחוקים. חוקים אלה, על פי רוב, נשענים על נורמות קיימות קודמות.
 
המשפט הבינלאומי ההומניטרי מחולק באופן מסורתי לשני תחומים. האחד, דיני Jus Ad Bellum הם החוקים שעוסקים בהצדקה של שימוש בכח, והעילה הידועה ביותר בתחום זה היא כמובן ההגנה העצמית על פי סעיף 51 לאמנת האו"ם. הענף השני של המשפט ההומניטרי, Jus In Bellu, עוסק בצורות המותרות של שימוש בכח מרגע שהחל עימות צבאי. שני ענפי משפט אלה אינם תלויים זה בזה כלל, וחלים בנפרד, לכן גם הצד התוקפן וגם הצד המגן על עצמו חייבים להשתמש אך ורק בצורות המותרות במהלך הלחימה.
עתות מלחמה הן מטבען תקופות משבר, שבהן מתערערות הנורמות החוקיות והמוסריות ואת מקומן תופסות פרקטיקות חדשות. במצבים אלה חיוני יותר מתמיד לשמור ולהגן על ה[[אוכלוסייה אזרחית|אוכלוסייה האזרחית]] - שאין לה כל שליטה על המתרחש ואינה מעורבת בפעולות הלחימה, אך לרוב היא זו שזכויותיה מופרות באופן קיצוני - ועל הלוחמים הפצועים, החולים ושבויי המלחמה. המשפט הבינלאומי ההומניטרי (International Humanitarian Law) נועד למנוע סבל אנושי מיותר ולשמור על צלם אנוש בעתות מלחמה. משפט זה חל בכל מלחמה: בין אם המלחמה מוגדרת כמוצדקת או חוקית, ובין אם לאו, וללא קשר ליחסי הכוחות בין הצדדים המעורבים.
 
<!-- כל מה שמופיע במאמר הזה מדבר רק על אופן ניהול הלחימה, ולא על ההצדקה של שימוש בכח. התחלתי לערוך את המבוא, אבל יכול להיות שכדאי פשוט ליצור מאמר נפרד על כל אחד מענפי המשפט ההומניטרי -->
 
עתות מלחמה הן מטבען תקופות משבר, שבהן מתערערות הנורמות החוקיות והמוסריות ואת מקומן תופסות פרקטיקות חדשות. במצבים אלה חיוני יותר מתמיד לשמור ולהגן על ה[[אוכלוסייה אזרחית|אוכלוסייה האזרחית]] - שאין לה כל שליטה על המתרחש ואינה מעורבת בפעולות הלחימה, אך לרוב היא זו שזכויותיה מופרות באופן קיצוני - ועל הלוחמים הפצועים, החולים ושבויי המלחמה. המשפט הבינלאומי ההומניטרי (International Humanitarian Law) נועד למנוע סבל אנושי מיותר ולשמור על צלם אנוש בעתות מלחמה. משפט זה חל בכל מלחמה: בין אם המלחמה מוגדרת כמוצדקת או חוקית, ובין אם לאו, וללא קשר ליחסי הכוחות בין הצדדים המעורבים.
 
המשפט הבינלאומי ההומניטרי בא להגדיר כללים המחייבים את כל המעורבים בסכסוך המזוין, הוא איננו מתייחס להשתלשלות האירועים שהובילה למלחמה ואיננו קורא לפתרון זה או אחר למלחמה. כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי מורים ומחייבים את שמירתן של זכויות בעלות חשיבות מכרעת לקיום הצרכים הבסיסיים של בני האדם בעת מלחמה, כגון הזכות לחיים ולשלמות הגוף, הזכות לחופש תנועה, הזכות לפרנסה, לטיפול רפואי ולחינוך.