הבדלים בין גרסאות בדף "אי רובינזון קרוזו"

מ
אין תקציר עריכה
מ
מ
האי, שגודלו כ-90 קמ"ר, הוא האי המאוכלס היחיד בארכיפלג. רוב אוכלוסייתו, כ-630 נפשות, מרוכזת בכפר אחד הממוקם בחופו הצפוני של האי. כלכלת האי מתבססת בעיקר על [[דיג]] ו[[תיירות]].
 
האי, כמו שאר הארכיפלג, התגלה לראשונה בשנת [[1574]] על ידי ה[[מלח (מקצוע)|מלח]] ה[[ספרד]]י חואן פרננדס. בשנת [[1704]] ננטש על האי מלח צעיר בשם [[אלכסנדר סלקירק]], במשך חמש שנים הוא שרד באי לבדו עד שחולץ על ידי ספינה חולפת. סיפורו היה ההשראה ל[[רומן]] "[[רובינזון קרוזו]]" מאת הסופר [[דניאל דפו]], שפורסם לראשונה בשנת [[1719]]. במהלך ה[[המאה ה-17|מאות ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]] שימש האי כמקור מסתור ל[[שודדי ים]].
 
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] טובעה אניית צי [[גרמניה|גרמנית]] באחד מ[[מפרץ|מפרציו]] של האי, כיום שרידיה מהוות מקור משיכה תיירותי ל[[צלילה|צוללים]].