סרבנות בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 42:
===סרבנות באינתיפאדת אל אקצה===
תופעת הסרבנות גברה במהלך [[אינתיפאדת אל אקצה]], שבה החריף העימות בין ישראל לבין האוכלוסייה ה[[פלסטינים|פלסטינית]] בשטחים. למעשה, אינתיפאדת אל אקצא ופעולות צה"ל בשטחים במהלכה הצמיחו גל סרבנויות חסר תקדים בישראל: 27 [[טייס]]י [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] במילואים חתמו על מכתב בו הצהירו כי הם מסרבים לעשות מילואים בשטחים, 13 לוחמי [[סיירת מטכ"ל]] חתמו על מכתב דומה ו-51 קצינים לוחמים חתמו על מכתב דומה והקימו את תנועת [[אומץ לסרב]]. כמו כן, נשלחו שלושה מכתבי
בין נימוקי הסרבנים ניתן למצוא "שלא אצטרך בבוא היום להשפיל מבט מול ילדי". אחרים
למרות העובדה כי מספר אנשי ציבור ב[[שמאל ציוני|שמאל הציוני]], כגון [[בן דרור ימיני]] ו[[אמנון רובינשטיין]], התריעו שסרבנות השמאל תשמש אחר כך לגיטימציה לסרבנות הימין, חלק ממנהיגי השמאל לא הביעו התנגדות נחרצת לסרבנות וחלקם - אף ששללו את המהלך - הביעו הערכה כלפי הסרבנים (למשל תנועת [[שלום עכשיו]]). אחרים אף תמכו בגלוי בסרבנות, כמו למשל ח"כ [[זהבה גלאון]] וח"כ [[רומן ברונפמן]] מ[[מרצ]]. לעומתם, פוליטיקאים ב[[מפלגת העבודה]] וכן [[רן כהן]] ו[[אבשלום וילן]] ממרצ הביעו התנגדות נחרצת לסרבנות. הממסד הביטחוני, בראשות ראש הממשלה [[אריאל שרון]], [[שר הביטחון]] [[שאול מופז]] וה[[רמטכ"ל]] [[משה יעלון]] הביעו התנגדות חריפה לסרבנות והזהירו שהיא עלולה לפגוע בחוסן הלאומי. גם [[בג"ץ]] פסק כנגד הסרבנות הסלקטיבית והזהיר שאם תותר סרבנות שמאלנית, לא תהיה ברירה להתיר גם סרבנות ימנית, והצבא יהפוך ל"לצבא של עממים המורכבים מיחידות שונות שלכל אחת מהן תחומים שבהם מותר לה לפעול מצפונית, ותחומים אחרים שבהן נאסר עליה מצפונית מלפעול". <ref>[http://62.90.71.124/files/02/220/076/a06/02076220.a06.HTM פסיקת בג"ץ בעתירת זוננשיין] (לינק שבור)</ref>
| |||