מותו של סוכן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קט' |
מ בוט החלפות: צ'ארלי; |
||
שורה 5:
המחזה מוצג בשתי מערכות בתוספת תפילת אשכבה. במרכז המחזה עומד וילי לומן, [[סוכן מכירות]] מזדקן שמאבד אט אט את אחיזתו במציאות. לומן חשב תמיד שהוא ניחן בקסם אישי וביכולת להתחבר עם אנשים. הוא מספר שבעבר היה מוכר בכל רחבי [[ניו אינגלנד]], כשהיה מסתובב ורוקם עסקאות. בניו, ביף והפי, היו מקור לגאווה ולשמחה בשכונת מגוריהם, ואשתו לינדה הייתה מאושרת. לרוע מזלו, זמנים אלו חלפו, ועלילת המחזה מתרחשת בתקופה שבה חייו של לומן קודרים מאוד.
לומן עבד קשה כל חייו ובשלב זה אמור היה לפרוש, לחיות חיי מותרות ולסגור עסקאות עם אנשי עסקים בטלפון. אך חוויות של אובדן ועיסוקו בעבר גרמו לכך שאיבד את היכולת לנהוג ב[[מכונית|רכב]] ולתקשר עם בני הדור החדש שהחליפו את לקוחותיו הוותיקים. כל שאיפותיו נכשלו: הוא פוטר מעבודתו (שאך בקושי התפרנס ממנה) על ידי אדם בן גילם של בניו, שלומן עצמו נתן לו את שמו. בשלב זה נאלץ לומן לקחת [[הלוואה|הלוואות]] מחברו האמיתי היחיד ומושא קנאתו, צ'
ביף, בנו בן ה-34 של לומן, התקשה למצוא את ייעודו בחיים, כתוצאה מחוסר יכולת להשתקע, שנגרם מחינוכו של אביו "להצליח תוך שבועיים". הפי, בנו הצעיר יותר של לומן, משקר בנוגע למעמדו הכלכלי כדי "להגשים" את חלומו של האב לבנים מצליחים. מנגד, השכן צ'ארלי הוא איש בעל עסק מצליח, ובנו ברנרד, שהיה תולעת ספרים בילדותו, הוא [[עורך דין]] מצליח. בנוסף, מסופר שללומן היה רומן אחד לפחות במהלך מסעות העסקים שלו, דבר שגרם לבנו ביף לאבד את האמון באביו ובערכיו. לבסוף, עולים במוחו של לומן זיכרונות מאחיו המת בן, שעזב ל[[אפריקה]] בגיל צעיר והתעשר. בנסיבות אלו מופיעות אצל לומן נטיות [[התאבדות|אובדניות]] שביף והפי, שחזרו הביתה לאחר שנים, אינם ערים להן.
| |||