הבדלים בין גרסאות בדף "הטרוטופיה"

נוספו 1,152 בתים ,  לפני 15 שנים
אין תקציר עריכה
מ (שכתוב)
{{לשכתוב}}
([ר.ל.) ]מישל פוקו (Foucault), בספרו "לפקח ולהעניש" (Discipline and Punish), מתאר כיצד הבניה מרחבית (כלא) של הסובייקט מביאה לפירוק של העצמי כפועל של כוח , כלומר – כיצד הסובייקטהתרבות בונהוהחברה, שהן בעלות כוח מצד אחד ואינטרס מוגדר לממשו מצד שני, מגדירות את עצמוהסובייקט תחילה דרך הבחנה מרחבית שלו מאלהכאותם הכלואים, המאושפזים: המאובחנים. כל אלה יכולים להיות מוגדרים כסובייקטים, כלומר – חברים במבנה החברתי, שהם בעלי-רצון חופשי מעצם הגדרתם כבני אדם, אבל בו בזמן הם נתינים של התרבות שחוקרת אותם כמושאים, ובונה אותם כיישויות חברתיות מותאמות-תרבות תוך כדי חקירה. אז מפרקת ההטרוטופיה את הסובייקט כמושא-מחקר שמאפשר להן להגדיר אותו מחדש דרך תיקונו ומישמועו "הנכון". פוקו טועןטען כי בתי-הכלא /המשוגעים /החולים וגם בתי-הספר למשל, מהווים הטרוטופיות,. כלומראלה הם אתרים מופרדים מסביבתם השולטים לחלוטין בתנועות אליהם, מהם ובתוכם.
[ר.ל.] המושג 'הטרוטופיה' מורכב מטופוס=מקום והטרו=שונה/מגוון. כוונתו של פוקו, בשלב הראשון של ניסוח המונח, היה לתאר צורה מסוימת של ארגון המרחב, המצליבה מרחב פיזי ומרחב לשוני:. המרחב הפיזי כולל בו הצבה של חלקים מהעולם הממשי (דברים) שהמרחב הלשוני ממיין (באמצעות מילים, שפה). מכאן גם שמו של ספרו של פוקו מ-1966 שדן ברעיון ההטרוטופיה, "המילים והדברים" (Les Mots et les Choses). פוקו רוצה, דרך השימוש במושג זה, להאיר ולהעיר על הדרך בה מתיימרתמנסים האנושותבני-אדם, באמצעותדרך הכליםשימושם הלוגייםבשפה המוגבליםככלי שבידהלוגי (מוגבל למדי), למיין ולקטלג את המציאות., וכך הכליםלהבין הלוגייםולהסביר הןאותה. אותן מיליםהמילים שמרכיבות את השפה שתמיד נשענתמושתתות על מערכת חלוקות בסיסיות בינאריות, שהולכת ומסתעפת אל קטגוריות משנה שהולכותקטנות ומסתעפותיותר בנסיון להקיף ולהכליל את מלוא המציאות. השפההבעיה הזו,היא טוען פוקושהחוקיות, היאהלוגיקה הצורהוהמישמוע היחידה(הענקת-משמעות) שלשמנסה האדם להביןלהחיל אתעל המציאותהמרחב, בהמתנגשים הואעם חי תוך ייצורנטייתו של לפחותהמרחב איזושהילהיות מראיתבו-זמני עין של סדר. הבעיה היא שהחוקולא-מוגדר, הלוגיקה, המישמוע שמנסה האדם להחיל על המרחב, משתבש והמרחב כאילו מתמרדולהתמרד נגד חוסר הטבעיות שבחלוקות השרירותיות של השפה. בסופו של תהליך החוק קורס, הוא אבסורדי מדי ולא מתאים ליישום מוחלט על המציאות, הוא גם מביא להבנה מוטעית ומוגבלת של האדם את עולמו. לפי פוקו ההטרוטופיה אולי נסמכת על העולם הממשי אבל מתעלמת ממנו בו-זמנית וכאן נפילתה.: מכיוון שהמציאות לא פועלת באופן זה לא ניתן הדברהפרוייקט לביצוע,ההטרוטופי והסובייקטשל מגלההשפה מדילביצוע. פעםהאדם מגלה, למרבית תסכולו, שהוא לא מצליח למשמע את המרחב ושכל מיני תופעות במציאות לא מתיישבות עם חלוקותיה של השפה. דוגמא טובה, אם כי קיצונית, לכך יכולה להיות אותם אנדרוגנוסים: בני אדם שנולדים עם מערכות רביה נקביות וזכריות גם יחד. כשאירוע כזה מתרחש הוא מעורר שאלות רפואיות, אתיות ומצפוניות. בסופו של דבר בדרך-כלל בוחרים הרופאים את מינו של היצור המוזר עבורו והוא לעיתים חי את כל חייו בהרגשה שהוא מישהו אחר ממין אחר, גם אם לא ידע על עברו הרפואי המפוקפק. השפה, השולטת במחשבה ובחיים של כל אינדוידואל בחברה כלשהי, לא יכולה לסבול חריגים: לאיזה שירותים ציבוריים ייכנס היצור, איך יקראו לו ברחוב, עם מי ישחק בהפסקות, איזה נושא ילמד בלימודים גבוהים וכיו"ב. כלומר – ההטרוטופיהוהיא מנסה להכליא שני דברים שלאו דווקא מתיישבים, לשם הבנה, תפיסה ומישטור-מנטלי שלהם. (ר.ל.)
[ר.ל.] בשנת 1967 עובר המושג לשלב אבולוציוני אחר אצל פוקו והוא משתמש בובמונח באופן מרחבי, כדי להסביר אופן שליטה של מערכת חברתית כלשהי ביחידים:. כעתהוא ההטרוטופיהמתייחס מהווהלהטרוטופיה מרחבכמרחב ממשמע ומאפשרת(מחיל-משמעת) שמאפשר שליטה מקסימלית בסובייקטים שבתוכה, כאשר בידודה החברתיהפיסי-חברתי מאפשר גם קיומן של דיסציפלינות (מכלולי/ תחומי משמעויות ומונחים) שמאפשרות חזרה את קיומה שלה. כלומר – מדע, הכולל דיסציפלינות מחקר שונות ומגוונות, הוא דבר אשר יששיש לו בסיס פיסי הטרוטופי ואשר את התופעה שהוא חוקר ניתן לראות בתוך שטח ההטרוטופיה. ברגע שנצפההטרוטופיה הדבריכולה בתוךלהיות ההטרוטופיהמעבדה הואאו מהווהבית-כלא אישורוהדיסציפלינה לנחיצותתהיה קיומהפיסיקה/כימיה ואילואו היאסוציולוגיה מהווה(אנתרופולוגיה)/פסיכולוגיה חותמתבהתאמה לגיטימציה לנחיצותהמרחב הדיסציפלינההמופרד במסגרתהפיסית נחקרתוהסגור אותהמאפשר תופעהחקירה (ב"תנאי-מעבדה") של מושא מחקר כלשהו. הארכיטקטורה הפנימית של המרחבים ההטרוטופיים יכולה להשתנות, ומתוךאולם שכךהעקרונות גםשמכתיבים לנחיצותואת מאפייניהם הפיסיים זהים: הם מוקפים תמיד קיר מפריד כלשהו עליו מוצבת שמירה קפדנית, ובתוכם הם מחלקים את המרחב לפי רמת הנגישות של מדעגורמים חוקר.שונים אל גורמים אחרים. כך, הטרוטופיהמקומות יכולהמסויימים להיותבתוך מעבדההמבנה אושייכים ביתלאוכלוסיות שונות, כאשר ההיררכיה בין האוכלוסיות נקבעת לפי אלה שהם בעלי הגישה הרבה ביותר אל מספר המקומות הרב ביותר בתוך ההטרוטופיה. הסובייקטים הנחקרים, כלומר – נתיני ההטרוטופיה, הם בעלי הגישה המועטת ביותר אל מקומות שונים. כמו-כלאכן, והדיסציפלינהיש תהיהלציין פיסיקהשהמונח /'נגישות' כימיהקשור אוגם סוציולוגיהלרמת הניראות של השוהים בהטרוטופיה. הסובייקט-הנתין יהיה תמיד מתוצפת על-ידי בעלי-הסמכות ושליחי ההטרוטופיה (אנתרופולוגיהשלא תמיד יהיו נראים). / פסיכולוגיהההטרוטופיה בהתאמהמוכיחה את נחיצות קיומה על-ידי חקירתה וצפייתה בתופעה מסויימת - ברגע שהדבר נצפה במסגרת ההטרוטופיה הוא מהווה אישור לנחיצותה זו. המרחב ההטרוטופי הוא חותמת של לגיטימציה ממסדית מוכרת, הנחוצה לקיום הדיסציפלינה שמקיימת אותה ושמתקיימת בתחומה. העצמי המופרד, אם-כן, נמצא שם תחת פירוק מתמיד שבסיסו בלגיטימציה של השלטון ההגמוני, הואבעל הכוח, שמעוניין בפירוק והפרדה אלה למען הצדקתו, ריבונותו, הפריית כוחו ושליטתו. כך יוצא שהדיסציפלינה המחקרית מביאה גם למשמעת,להחלת משמעת - שני הצדדים של אותה מילה – Discipline. המרחב, בניגוד לזמן, מאפשר שליטה בתנועות ובתופעות, ובחברהוהיתרון כהלתרבות מורכבת כמו זו היום יש בכך יתרון עצום:הוא כלשכל דבר שלא נופל לקטגוריות המקטלגות של ההטרוטופיה מוגדר כסטיה ומושם בהטרוטופיה מרחבית. כך מביא פוקו את הדוגמא של בית-אבותמופרדת, שםואז הבטלהאינו הנגזרתמפריע מהזיקנהלסדר והמהווההחברתי אנטיתזה לכל מהעד שהוא החיים כיום, מסומנת כסטיה והזקנים מנוהלים על-ידי פעילויות ומרחבים שעוזרים לחברה לספח אותם עדיין כחלק ממנהמתוקן. (ר.ל.)
משתמש אלמוני