תאובלד וולף טון – הבדלי גרסאות

מאבק בין גורמים מתונים וקיצונים באגודת האירים המאוחדים הוביל ב[[דצמבר]] [[1791]] לפרישתם של המתונים, ולהעברת ההנהגה בפועל לידיו של טון. ב-[[1794]] האירים החופשיים, המשוכנעים כי המצע שלהם, הכולל זכות הצבעה לכל ומחוזות בחירה שווים לעולם לא יתקבל בפרלמנט האירי, החלו קוראים בגלוי לפלישה [[צרפת|צרפתית]] לאירלנד. בתיווכו של כומר בשם ויליאם ג'קסון, החלו מגעים עם הממשלה הצרפתית. משמגעים אלו נחשפו, נעצר ג'קסון, והדבר הביא להמלטות הנהגת האירים החופשיים. טון נותר באירלנד, עד לאחר משפטו (והתאבדותו) של ג'קסון, כשהוא משוכנע כי קשריו הפוליטיים עם בעלי הכוח באירלנד ישמרו עליו מכל רע. הוא הורשה להגר ל[[ארצות הברית]] והגיע ל[[פילדלפיה]] במאי [[1795]]. הוא התאכזב מן האמריקנים, ותיאר את [[ג'ורג' וושינגטון]] כ"אריסטוקרט מגביה עוף". לידיד באירלנד כתב כי [[אצולה|אצולת]] הממון בארצות הברית גרועה מן האצולה התורשתית ב[[אירופה]].

 

טון מצא בפילדלפיה כמה מידידיו הישנים מימי "האירים החופשיים", ויחד נסעו ל[[פריז]] על מנת לשכנע את הממשלה הצרפתית לפלוש לאירלנד. ב[[פברואר]] [[1796]] הגיע לפריז, ונפגש עם ראשי הממשלה שם, שהתרשמו מן האנרגיה שלו, ומכנותו. הוא מונה לגנרל בצבא הצרפתי (וכך קיווה כי אם ייאסר על ידי האנגלים לא יואשם ב[[בגידה]]), ותכנן תכניות, כגון התוכנית להנחית באנגליה אלף פושעים פליליים, אשר ישרפו את העיר [[בריסטול]]. במסמכי עבודה שערך, העריך בפני הצרפתים כי עם נחיתת כוחות צרפתיים באירלנד, יביא הדבר להתקוממות כללית בכל רחבי ה[[אי]].