זאב אשור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
מ ויקיזציה
שורה 2:
'''זאב אשור''' ([[1882]] - [[15 באפריל]] [[1956]]) היה פועל [[דפוס]], [[ממציא]], מראשוני מארגני [[איגוד עובדים|איגודי העובדים]] ב[[ארץ ישראל]] ומראשוני [[פועלי ציון]].
 
אשור נולד בשם וולף פוברזקין בעיר [[דניפרופטרובסק|יקטרינוסלב]]. כבר מגיל 15 החל לעסוק בדפוס ולמד את המקצוע כ[[שולייהשוליה]] ועד מהרה החל להתקין שיפורים במכונות הדפוס. בד בבד היה מבין ראשוני סניף מפלגת "פועלי ציון" בעיר וגיבש עמדה בלתי מתפשרת של [[מעמד הפועלים|פועל]] בעל תודעה מעמדית-[[סוציאליזם|סוציאליסטית]] מפותחת ו[[ציונות|ציוני]] נלהב. עם עלייתו לארץ ישראל ב[[שבט (חודש)|שבט]] [[תרס"ב]] ([[ינואר]] [[1906]]) התקבל לעבודה ב[[ירושלים]] אצל בעל [[בית דפוס]] בשם ג'ורג' חביב חנאניא והכיר את [[בוריס ש"ץ]], שהיה ראש סניף פועלי ציון בעיר וניסה לגבש איגודי פועלים-אומנים, במיוחד פועלי דפוס עבריים. כך הכיר פוברזקין-אשור את חברי ה[[קומונה]] שליד בית הספר לאמנות [[בצלאל]], "[[ירושלים החדשה]]", ובהם [[יצחק בן צבי]], שהפך לחברו הקרוב. בשנת [[1908]] היה כבר אשור מזכיר סניף פועלי ציון בירושלים ומזכיר אגודת פועלי הדפוס בעיר, ויחד עם בן צבי ו[[רחל ינאית בן צבי]] הנהיג את ה[[שביתה]] הראשונה של פועלים עברים בארץ ישראל, שביתה שלוותה ב[[הפגנה|הפגנות]] סוערות נגד בעלי בתי דפוס ערבים ויהודים כאחד שניצלו פועלים והשפילו אותם. אשור היה בין הנושאים ונותנים עם [[מרדכי בן הלל הכהן]], [[זלמן דוד לבונטין]] ו[[יהושע ברזילי]], ששימשו כמתווכים בין הפועלים לבעלי הבתים. סופו של המאבק היה בכשלון הפועלים.
 
עוד ב-1908 הקים אשור בית דפוס בלתי-מורשה לצורך הדפסת בטאון פועלי ציון ב[[יידיש]] "דער אנפאנג" ("ההתחלה"). את האותיות העבריות גנבו רחל ינאית בן צבי ואחרים מבתי דפוס בהם הועסקו, אשור בנה מכונת דפוס פרי המצאתו (כיון שרכישת מכונת דפוס חייבה רישום ב[[משטרה]]) וכך הודפסו שני גליונות של העיתון וכן חוזרים פנימיים וכרוזים. בית דפוס זה היה הבסיס ל[[דפוס אחדות|דפוס הקואופרטיבי "אחדות"]].