סיעת יחיד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
לימור י (שיחה | תרומות)
מ עיצוב
שורה 18:
התפלגות כזו עשויה להתרחש בעקבות מספר גורמים:
 
'''א. *חילוקי דעות על רקע אידיאולוגי''':
:בשנת 1978 פרשה חברת הכנסת [[גאולה כהן]] מ[[הליכוד]] במסגרת מאבקה כנגד [[הסכמי קמפ דייוויד]] עליהם חתם [[ראש הממשלה]] דאז, [[מנחם בגין]]. בפרישתה היא הקימה את [[התחיה|תנועת התחיה]].
 
'''ב. *מאבקי כח אינטרסנטיים בתוך הסיעה''':
בשנת 1978 פרשה חברת הכנסת [[גאולה כהן]] מ[[הליכוד]] במסגרת מאבקה כנגד [[הסכמי קמפ דייוויד]] עליהם חתם [[ראש הממשלה]] דאז, [[מנחם בגין]]. בפרישתה היא הקימה את [[התחיה|תנועת התחיה]].
:בשנת 1965 הוקמה [[רפ"י|מפלגת רפ"י]] על ידי פורשים מ[[מפא"י]]. הפרישה באה בעקבות סירובו של ראש הממשלה דאז, [[לוי אשכול]], להיענות לדרישתו של [[דוד בן-גוריון]] שלא לקבל את הזיכוי של [[פנחס לבון]] בועדת השרים מן האחריות על פרשת "[[עסק הביש]]", מבלי שהנושא יובא בפני וועדת חקירה משפטית. סיעת רפ"י שבה לקואליציה כשהוקמה ממשלת האחדות, ערב [[מלחמת ששת הימים]]. לאחר המלחמה התכנסה ועידת מפלגת רפ"י שבה הוחלט על איחוד מחדש עם מה שהפך להיות [[מפלגת העבודה]]. בן-גוריון תמך באיחוד (נמנע בהצבעה) אך יחסיו האישיים עם לוי אשכול ועם הנהגת דור הביניים במפא"י מנעו ממנו להצטרף למהלך האיחוד מחדש. בעקבות כך בן-גוריון נותר חבר כנסת יחיד. הוא המשיך בעבודתו הפרלמנטרית גם ב[[הכנסת השביעית|כנסת השביעית]] ובמהלכה פרש ועבר ל[[שדה בוקר]].
 
'''ג. *התפלגות מסיעה קיימת תמורת טובות הנאה או מינויים לתפקידים מסויימים''':
'''ב. מאבקי כח אינטרסנטיים בתוך הסיעה'''
:עם תחילת הרכבת ה[[קואליציה]], בשנת 1977, הציע ראש הממשלה הנבחר מטעם הליכוד, מנחם בגין, את תיק החוץ לחבר הכנסת מטעם סיעת [[המערך]], [[משה דיין]]. דיין הסכים והצטרף לקואליציה בתור חבר כנסת יחיד ובכך עורר עליו ביקורת קשה מצד קהל בוחרי המערך.
 
====אישור ההתפלגות ב[[ועדתבועדת הכנסת]]====
בשנת 1965 הוקמה [[רפ"י|מפלגת רפ"י]] על ידי פורשים מ[[מפא"י]]. הפרישה באה בעקבות סירובו של ראש הממשלה דאז, [[לוי אשכול]], להיענות לדרישתו של [[דוד בן-גוריון]] שלא לקבל את הזיכוי של [[פנחס לבון]] בועדת השרים מן האחריות על פרשת "[[עסק הביש]]", מבלי שהנושא יובא בפני וועדת חקירה משפטית.
סיעת רפ"י שבה לקואליציה כשהוקמה ממשלת האחדות, ערב [[מלחמת ששת הימים]]. לאחר המלחמה התכנסה ועידת מפלגת רפ"י שבה הוחלט על איחוד מחדש עם מה שהפך להיות [[מפלגת העבודה]]. בן-גוריון תמך באיחוד (נמנע בהצבעה) אך יחסיו האישיים עם לוי אשכול ועם הנהגת דור הביניים במפא"י מנעו ממנו להצטרף למהלך האיחוד מחדש. בעקבות כך בן-גוריון נותר חבר כנסת יחיד.
הוא המשיך בעבודתו הפרלמנטרית גם ב[[הכנסת השביעית|כנסת השביעית]] ובמהלכה פרש ועבר ל[[שדה בוקר]].
 
עצם ההתפלגות והשם החדש לסיעה טעונים אישור בועדתבו[[ועדת הכנסת]]. משלא ניתן אישור זה מידי הועדה חבר כנסת שפרש בגפו מסיעה קיימת נקרא חבר כנסת יחיד.
'''ג. התפלגות מסיעה קיימת תמורת טובות הנאה או מינויים לתפקידים מסויימים'''
 
עם תחילת הרכבת ה[[קואליציה]], בשנת 1977, הציע ראש הממשלה הנבחר מטעם הליכוד, מנחם בגין, את תיק החוץ לחבר הכנסת מטעם סיעת [[המערך]], [[משה דיין]]. דיין הסכים והצטרף לקואליציה בתור חבר כנסת יחיד ובכך עורר עליו ביקורת קשה מצד קהל בוחרי המערך.
 
====אישור ההתפלגות ב[[ועדת הכנסת]]====
 
עצם ההתפלגות והשם החדש לסיעה טעונים אישור בועדת הכנסת. משלא ניתן אישור זה מידי הועדה חבר כנסת שפרש בגפו מסיעה קיימת נקרא חבר כנסת יחיד.
דוגמא לכך הוא חבר הכנסת [[יונה כסה]] שבמהלך כהונתו בכנסת החמישית מטעם מפלגת מפא"י, פרש ממנה וביקש להקים סיעת יחיד בשם "מן היסוד". בקשתו נידונה בועדת הכנסת וזו אישרה את עצם ההתפלגות אך לא את השם אותו ביקש לסיעתו. בעקבות כך נשאר במעמד של חבר כנסת יחיד.