שוליה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הפניה לדף חניכה |
לא בדיוק חניכות |
||
שורה 1:
[[קובץ:Medieval baker.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שוליית אופה בימי הביניים. [[הספרייה הבודליאנית]], [[אוקספורד]]]]
'''שוליה''' הוא אדם (צעיר בדרך כלל), הרוכש [[מקצוע]], אוּמנות, [[מלאכה]] או מיומנות מסויימת בדרך של התלמדות אצל בעל [[מקצוע]] שהוא [[אומן]] מיומן. במסגרת ההתמחות משמש השוליה כעוזר לבעל המלאכה ולעתים אף כמשרת. בעבר נרכשו מיומנויות רבות בדרך זו, כאשר בעולם המערבי החליפה את שיטת השוליות שיטת ה[[חניכות]], המשלבת לימודים עיוניים וחניכות אצל בעלי מלאכה במסגרת חוקית ומבוקרת. ב[[דרום מזרח אסיה]] עדיין נלמדות מיומנויות רבות על ידי התמחות כשוליה.
==התפתחות השיטה באירופה==
התפתחות השיטה קשורה בהתאגדות אמנים ב[[גילדה|גילדות]] ב[[ימי הביניים]]. אומנים מומחים ("מאסטרים") הורשו להעסיק וללמד שוליות. השוליה (או ה[[אפוטרופוס]] שלו) שילם עבור לימודיו בכסף או בעבודה וזכה בהכשרה, תרגול ולעתים גם במגורים. לעתים נדדו שוליות לעיר מרוחקת ממקום מגוריהם על מנת ללמוד אצל בעל מלאכה נודע.
בסיום תקופת ההכשרה כשוליה (כשבע שנים בדרך כלל) המליץ בעל המלאכה בפני הגילדה שניתן לבטוח בשוליה כי ישמור על סודות הגילדה. אחרי שביצע עבודת מבחן ראויה, הוא הוסמך לדרגת "אומן יום", אומן שהכשרתו הושלמה ובאפשרותו להתפרנס מעבודתו אך אין באפשרותו עדיין לכונן עדיין [[סדנה]] או חנות משלו. אומני היום, כשמם, מצאו את פרנסתם בעבודה בשכר יומי אצל אוּמן אחר ובמעברם בין האומנים השונים סייעו להפיץ ידע וטכניקות חדשות באופן בלתי רשמי. אט אט התקדם השוליה למעמד של "אומן" ו"רב-אומן" שביכלתו להכשיר שוליות אחרים. אולם חלק מהשוליות נותרו במעמד של עוזרים בלבד, או נאלצו לנדוד בחיפוש אחר מורה אחר משנכשלו ברכישת המקצוע.
==בדרום מזרח אסיה==
שוליות בדרום מזרח אסיה נפוצים בלימוד מיומנויות של [[אמנות לחימה|אמנויות לחימה]] ו[[מוזיקה]]. השוליה נותר אצל ה"מאסטר" במשך שנים רבות, אשר בראשונות אינו עוסק כלל בתחום אותו הגיע ללמוד אלא עובד כמשרת ולומד להכיר את מנהגי המאסטר, סדר היום וכיוצא בזה.
==ראו גם==
* [[חניכות]]
* [[גילדה]]
[[קטגוריה:מקצועות עבר]]
[[קטגוריה:חינוך]]
[[קטגוריה:כלכלה, חברה ותרבות בימי הביניים]]
| |||