מחרשה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מלל לתמונה |
מ ←ההיסטוריה של המחרשה: ויקיזציה |
||
שורה 24:
מחרשות מ[[פלדה]] פותחו לראשונה בזמן [[המהפכה התעשייתית]] והפכו לקלות יותר ויציבות יותר מאלו הבנויות מברזל ו[[עץ (חומר גלם)|עץ]]. המחרשה "מחרשת הפלדה" פותחה על ידי ה[[נפח]] ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] [[ג'ון דיר (אדם)|ג'ון דיר]] בשנות ה-1830. כעת החיבור לבעל החיים הגורר את המחרשה היה מתכוונן בעזרת גלגל המחובר לחלקה הקדמי של המחרשה ונשא את חלק ממשקלה. למחרשות הפלדה הראשונות היו שתי ידיות אשר איפשרו לחורש מידה מסוימת של שליטה על העומק והמיקום של התלמים לפני שנוצרו. החורש בדרך כלל גם שלט בבע"ח שגרר את המחרשה. מאוחר יותר פותחו מחרשות עם גלגלים ומושב למפעיל ובדרך כלל יוצרו עם יותר מסכין-מחרשה אחת.
[[סוס]] אחד יכול היה בדרך כלל לגרור מחרשה בעלת מגרופית אחת בתוך אדמה קלה ונקייה, אך היה צורך בשני סוסים לחרישת אדמה קשה. המחרשות האירופיות של המחצית השנייה של [[המאה ה-19]] היו בעלות שתי מגרפיות מהפכות (המחרשה הומצאה על ידי רודולף סק ב-1870 נקראה "ביסוק") ולמשיכתן היה צורך בשניים או יותר סוסים, כאשר סוס אחד או יותר נאלץ ללכת בתוך האדמה החרושה ומלאת העשב, דבר אשר הקשה עליהם. נהוג היה לתת לבעלי־החיים מנוחה של 10 דקות עבור כל חצי שעת עבודה. במחרשה כזו ניתן לחרוש ביום אחד שטח גדול יותר מאשר במחרשה בעלת יתד אחת. לפיכך חייבו פקידי [[הברון רוטשילד]] את המתיישבים ב[[מושבות העלייה הראשונה|מושבות הברון]] לרכוש ולהתמחות בחריש במחרשת ביסוק, אשר זכתה בארץ ישראל לפיתוחים רבים כגון משפך זרעים מובנה וכדומה.
מחרשת ה"גזע-מדלג" היא המצאה [[אוסטרליה|אוסטרלית]] משנת 1870 אשר עוצבה במיוחד לטיפול בשדות המלאים בגזעי [[עץ|עצים]] וסלעים שלא היה כדאי כלכלית לסלקם. המחרשה משתמשת במשקולת ניידת על מנת להחזיק את המגרופית במקומה. כאשר נתקלה המחרשה במכשול הייתה המגרופית "קופצת" ומיד חוזרת למקומה על ידי המשקולת.
| |||