פסק דין ירדור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
למחיקה מהירה הפניה שגויה התוכן הועבר לפסק דין ירדור |
|||
שורה 1:
ב'''בג"ץ ירדור''', או בשמו המלא, '''ע"ב 1/65 יעקב ירדור ואחרים נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית''', דן [[בית המשפט העליון]] בשאלת סמכותה של [[ועדת הבחירות המרכזית]] לפסול רשימה מלהתמודד ב[[הבחירות לכנסת|בחירות לכנסת]], ובמסגרת זו קבע מהי זכותה של ה[[דמוקרטיה]] [[דמוקרטיה מתגוננת|להתגונן]] מפני הקמים עליה, ומהו האיזון בין החופש להיבחר לבין הרצון לשמור על [[מדינת ישראל]] כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]].
ראשית הפרשה בכך, שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט [[משה לנדוי]], הודיע ל"רשימת הסוציאליסטים", אשר הגישה את מועמדותה ל[[הבחירות לכנסת השישית|כנסת השישית]], כי ועדת הבחירות סירבה לאשרה, שכן היא התאגדות בלתי-חוקית, הואיל ויזמיה שוללים את שלמות מדינת ישראל ואת עצם קיומה. הוא ביסס טענה זאת על כך, שחמישה מתוך עשרת מועמדי הרשימה היו חברים בארגון "[[אל ארד]]", אשר ניסה לפני כן להירשם לפי חוק האגודות העות'מאני ובקשתו זו נדחתה על ידי הממונה על מחוז חיפה - ומאוחר יותר גם על ידי בית המשפט העליון (בג"ץ 253/64), ואשר הוכרז על ידי [[שר הביטחון]] כארגון בלתי-חוקי על סמך [[תקנות ההגנה (שעת חירום)]].
לפני הפנייה להתארגן בתור אגודה הייתה פנייה ל[[רשם החברות]] לרשום [[חברה (תאגיד)|חברה]] בשם '''אל-ארד בע"מ''' ו[[רשם החברות]] סירב לרשמה, אך [[בית המשפט העליון]] ציווה לרשמה. אחד מחברי הוועדה אף הוסיף כי התנועה קבלה עצה מ[[רדיו קהיר]] לרכוש [[חבר כנסת#חסינות חברי הכנסת|חסינות פרלמנטרית]] כדי שלא יוכלו לרדוף אותה.
חברי התנועה הגישו לבית המשפט העליון ערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית. טענתם המרכזית הייתה שאין לוועדה סמכות חוקית לפסול אותם אלא בשל סיבות טכניות, ולפיכך עצם פסילתם היא מעשה לא-חוקי. לעומת זאת, טען [[משה בן זאב|היועץ המשפטי לממשלה]], שייצג את ועדת הבחירות המרכזית, שרשימה זו שמה לעצמה למטרה לחתור תחת עצם קיומה של מדינת ישראל, ומשום כך יש למדינה מלוא הזכות לפסול אותה מלהתמודד בבחירות. בית המשפט העליון דחה את הערעור ברוב של שניים מול אחד: הנשיא [[שמעון אגרנט]] והשופט [[יואל זוסמן]] תמכו בדעתו של השופט לנדוי כיו"ר ועדת הבחירות, בפסילת הרשימה, ובעיקר בכך שלוועדת הבחירות המרכזית ישנה הסמכות לפסול רשימות אף בהיעדר חקיקה מפורשת בנושא, בעוד השופט [[חיים כהן]] קיבל את הערעור בדעת מיעוט וטען ש"אין שוללים זכות, ולו מן הפושע המסוכן ביותר, אלא בהתאם לחוק".
עשרים שנה לאחר שניתנה, הלכת ירדור צומצמה באופן ניכר על ידי פסק-דינו של השופט [[מאיר שמגר]] ב[[פס"ד ניימן הראשון]] (ע"ב 2/84), אשר קרא תחת זאת לכנסת לקבוע בחוק אילו רשימות יש לפסול; בעקבות זאת, חוקק סעיף 7א ל[[חוק יסוד: הכנסת]], אך גם כוחו צומצם על ידי השופט שמגר ב[[פס"ד ניימן השני]] (ע"ב 1/88).
==קישורים חיצוניים==
* [http://virtual2002.tau.ac.il/users/www/57114/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9F/law/%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99/%D7%99%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A8.doc פס"ד ירדור, סיכום מהשרת של אוניברסיטת ת"א]
* [http://www.interpretation.co.il/v_ziburi_1_65.htm פס"ד ירדור באתר interpretation]
[[קטגוריה:פסקי דין ישראליים|ירדור]]
[[קטגוריה:משפט חוקתי]]
{{אין בינוויקי|18:30, 17 באוקטובר 2006 (IST)|ישראל - משפט}}
| |||