תפאורה – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Noises Off Set Front.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תפאורה מודרנית]]

 

ההיסטוריה של התפאורה ארוכה כאורך ההיסטוריה של התיאטרון. התפאורה ה"קלאסית" מורכבת מבד עליו מצוירת הדמיה של חדר או נוף בו מתרחשת ה[[תמונה (סצנה)]]. לעתים משולבים בתפאורה כזו אלמנטים המקנים תחושה של [[מרחב תלת-ממדי]].

בתיאטרון [[שייקספיר|השייקספירי]] ובתקופתו התפאורה הייתה מבוססת על מבנה תקני של שתי קומות ומרפסת כאשר בקומה התחתונה נבנו מספר חדרים כאשר קיר אחד שלהם חסר וכך מציג את תוכנם לקהל. כך למשל ב[[תיאטרון הגלוב]] היו בקיר האחורי של הבמה שלוש דלתות בקומה הראשונה שנפתחו לאחורי הקלעים ומרפסת בקומה השנייה. על המרפסת ישבו הנגנים שליוו את ההצגה, וכן השתמשו בה לסצנות מרפסת כגון זו שבמחזה "[[רומאו ויוליה]]". כמו כן שימשה המרפסת מקום מושב לאנשים שהיו מוכנים לשלם כסף רב ולראות את ההצגה בקרבה הגדולה ביותר.

 

 

בשנים [[1910]] - [[1920]] הגיעה לשיא השאיפה ל[[ריאליזם]] בתפאורות והן ייצגו את המציאות לפרטי-פרטים. לתפאורה התווספו באותן שנים מרכיבים שאיפשרה ה[[טכנולוגיה]] כגון משחקי תאורה, מאווררים שייצרו רוח, הקרנת קטעי [[סרט קולנוע|סרטים]] ושימוש בהם כחלק בלתי-נפרד מהתפאורה, השמעת קולות מוקלטים ועוד. בד בבד התפתח גם זרם [[אמנות מופשטת|מופשט]], סימבולי ומינימליסטי שבו פיסת בד כחול יכולה לייצג ים ודלת בודדת על במה חשופה מאפשרת מעבר בין שני חדרים, ללא תיאור פרטני של תכולתם. אחת מנקודות הציון של הזרם המופשט הינה הצגת [[הכיסאות]] של [[אז'ן יונסקו]] בה כל התפאורה אינה אלא כיסאות, הנוספים לבמה על ידי השחקנים עצמם. גם מחזותיו של [[סמואל בקט]] (למשל [[מחכים לגודו]]) מוצגים כמעט ללא תפאורה.